סגור.

אושר הוא דבר חמקמק. היום בבוקר המדריך ביקש ממני להוביל את הקבוצה. ימינה - ימינה - ישר ולפני הפנייה שמאלה תעצור.

כשאתה רק מתחיל לנהוג, אתה עובר על סדר הפעולות בראש. קלאטצ', הילוך ראשון, משחרר לאט, נותן גז. אחרי זינוק מופלא הובלתי את כל הקבוצה באין כניסה. רק הצפירות המנדנדות של המדריך מאחור גרמו לי להבין שמשהו לא בסדר, ושאנחנו נוסעים בניגוד לכיוון התנועה. מזל שלא באה מולנו משאית. כשהמדריך נעצר לידי, הוא הסתכל עלי במבט מאשים, אבל מיד נרגע. אי אפשר היה לפספס האושר שלי. את החופש שלי. במקום לצעוק עלי הוא הסביר לי איך לגלגל את האופנוע ברוורס והמשכנו הלאה.

בניגוד לרוב התלמידים האחרים, אני לא ממהר לקבוע טסט. יש דברים שאני מעדיף לעשות לאט. לדחות סיפוקים. בפעמים היחידות שעשיתי מין אנאלי, נהניתי יותר מההכנה לזה מאשר מהסקס עצמו. 'אל תדאגי... זה לא הולך לכאוב'. לפעמים השקר עדיף על האמת. לפעמים הסיפור שאחרי יותר חשוב ממה שקרה במציאות*.

אחרי השיעור ישבתי אצל אבנר. ישבנו ושתקנו. לאבנר קשה לשבת ולשתוק. אז הוא סיפר לי על אחד המטופלים שהיו לו, שהרגיש שיש לו 'הר געש רגשי בפנים, שמאיים להתפרץ ולכלות אותו'.

'כמוני' אמרתי.

שתקנו קצת וכשראיתי שאבנר לא ממשיך, שאלתי מתוך סקרנות 'איך נגמר הטיפול שלו?' ואז עצרתי - 'רגע! לא משנה מה קרה באמת. תן לו סוף טוב. אל תהרוס סיפור טוב עם מציאות מיותרת'. אבנר הסתכל עלי בעצב אמיתי ואמר 'לא, אין לסיפור הזה סוף טוב. הוא התנגש עם אופנוע במשאית ונהרג במקום'.

'אבנר! כשאני אספר את הסיפור הזה אני אתן לו סוף אחר'. אבנר חייך ואמר 'תרגיש חופשי'.



*למשל להזכיר לה 'מי זונה אנאלית שלי? מי?'