מאלפת בסגנון חופשי

באחד מימי סוף השבוע האחרון, יצאתי לבלות יציאה ונילית במקום שיגרתי עם חבריי.
החברים שלי מכירים אותי ואת הראש המשוגע שלי, יודעים שאיתי הם לא יפסיקו לצחוק, ואפילו למועדוני הבדסמ הם מגיעים איתי.. סומכים עליי שיהיה כיף.
המקום הונילי שאליו הגענו היה עמוס מבלים יפים ויפות, עור שזוף הציץ מכל פינה מתחת לגופיות קייציות וצבעוניות..
שולה אמנם לא הגיעה, אבל שירי חברתה הטובה מילאה את מקומה.
ליאור ובן פיזזו במרץ ונראה שהיום באמת נבלה בצורה ונילית רגילה..
קצת לפני שאור היום האיר יצאנו ותפסנו מונית (מישהו היה חכם והחליט שכולנו נשתה אלכוהול..).
התכווצנו לנו במונית הממוזגת והנהג הסכים לשים לנו ברדיו מוסיקה שאנחנו אוהבים.
באחד הרמזורים, בדיוק כשפתחתי את חלון המונית כדי להצית לעצמי סיגריה ארוכה, הופיעה פתאום בחורה ובלי להתבלבל שאלה אותי אם אפשר להצטרף אלינו..
כמעט בלי לחכות לתשובתי החיובית היא זינקה למונית וכששירי שאלה אותי "לאן נוסעים", ענתה לה הבחורה "אליכם הביתה, לא?"
נהג המונית חייך חיוך סתום והמשיך בנסיעה לכיוון הבית.
הבית הוא בית של שלושה שותפים: ליאור, לימור ושולה. בית גדול ומרווח, שמאפשר לנו תמיד להיות ביחד ותמיד לעבור את גבול הטעם הטוב...
ניסיתי להעלות בזכרוני מתי בפעם הקודמת היה אקשן, ונזכרתי שרק לא מזמן אני ולימור ביצענו את זממנו בעובר אורח.. והנה. שוב הופכת דירת החברים למקום פרוע ומסתורי..
שירי זינקה מהמונית ישר למעלית ולחדר של שולה והסתגרה איתה שם, ואילו אני וליאור נשארנו עם הבחורה שמסתבר ששמה אורטל.
אחרי עצירה קצרה בסלון שכללה עוד קצת אלכוהול, הובלנו את אורטל לאחר כבוד לחדר של ליאור והפעלנו את המערכת שהשמיעה שוב את גירסאת הטירוף של אינפקטד משרום.
אני וליאור חברים ממש טובים.
תמיד כשאנחנו נמצאים ביחד אנשים בטוחים שיש בנינו משהו. אני, הגבוהה הבלונדינית, הוא השרירי השחום.. אבל מעולם לא היה בנינו כלום.
עד לאותו יום.
אורטל נמרחה על המיטה, תוך שהיא מתחילה להפשיט את ליאור, ואילו אני התחלתי להוריד ממנה פיסות גופיה ומכנס.
היא מצאה את עצמה רכונה על איברו, שואבת אותו לפיה, כשאני אוחזת את ראשה בחוזקה ומניעה אותה לפי קצב בלתי נשמע.
אחרי פרק זמן שנראה לי סביר העברתי אותה בדיוק באותה זוית לכיוון מיקדשי החם.
ליאור בנתיים התחיל לזיין אותה והיא גנחה כמו כלבה מיוחמת.
כשהרימה את ראשה פתאום סטרתי לה. היא הביטה בי, משתוממת, ואז חייכה.
פשוט חייכה.
הבנתי בדיוק מה אני צריכה לעשות וסטרתי לה שוב. הפעם בעוצמה גבוהה יותר.
ליאור, הרומנטי, קצת התבלבל, אבל נראה שאורטל דווקא ידעה טוב מאוד מה תפקידה בכוח.
"את תקראי לי גבירתי!", פקדתי עליה "ולו את תקראי מאסטר".
"אבל זה לא בעברית", היא התחילה למחות כשגב ידי נחת על פרצופה בעוצמה.
"מה קרה?", גיחכתי לעברה, "הפכת לכלבה ציונית?!"
היא התחילה לצחוק יחד איתי ועם ליאור, אבל שבירת הדיסטנס שלה לא מצאה חן בעיני. תפסתי את הפיטמה השמאלית שלה וסובבתי אותה באלימות. שאריות החיוך שלה נמחקו באחת והתחלפו לעווית של כאב.
"סליחה", היא מלמלה, והמילה התערפלה לתוך איברי כשהרכינה את ראשה.
ליאור יצא מתוכה וזרק את הקונדום על רצפת החדר, ואני הרשיתי לעצמי לגמור לתוך פיה החם ולגלגל אותה הצידה בבעיטה.
היא לא גמרה.. היא בקושי התחילה, אבל את מי זה מעניין?
היא כאן כדי לספק את הצרכים שלי ולא להפך...
נתתי לה רשות לחזור ולטעום את איברו של ליאור, וציחקקתי כשראיתי איך הפה שלה מתמלא בו וכמעט גורם לה לחנק.
טוב, ליאור לא קטן, מסתבר...
ליאור הביט בי נוגעת בעצמי בעזרת אביזר רוטט ומענג ואורטל עדיין הייתה נעולה על איברו. השבתי לו מבט וכך המשכנו להסתכל אחד על השני, מתענגים ומתפתלים משני צידי המיטה.
בלי תיאום מראש הדפנו שנינו את האביזרים - אני את הרוטט והוא את אורטל - והתנפלנו אחד על השני. לאורטל השארתי את עבודת הזוטרים: ללקק כל פיסת איבר שהיא נתקלת בו. אשכים, איברי מין, חזה וכל פיסת עור בלתי מעונגת...
הרגשתי את ליאור בתוכי, את כל כולו, על אורכו ועל רוחבו, והוא ידע לזוז.
חילופי התנוחות שלנו גרמו לאורטל להחבט כל פעם מחדש, אבל לא הרשיתי לה להפסיק את מלאכת הקודש שלה.
להט היצרים, חמימות החדר למרות המזגן, אנחות מקוטעות של שלושה אנשים... בכלל לא הרגשנו כמה זמן עבר.
המוסיקה המשיכה להתנגן, כנראה על רפיט כי שוב שמעתי את המלמול "אינסיין.. אינסיין.." ואנחנו המשכנו לאבד את השפיות בהתאם לשיר, מתגלגלים, מתנפלים, נוגעים ומגיעים לשיאים.
לגמריי שכחתי שאורטל עדיין בחדר כשנשכבתי על גבי, מסדירה את נשימותיי וליאור צונח ליידי.
כמעט שנרדמתי אבל אז מתוך הערפול שמעתי את אורטל ממלמלת משהו ונזכרתי שהיא עדיין שם, ממתינה להוראות.
הוראתי לה לסדר קצת את החדר, להתלבש ולהיות זמינה למקרה שאזדקק לה שוב. ליאור החליט באבירות ללוות אותה למטה ולחכות איתה למונית ואני צללתי לשינה מתוקה, נטולת הפרעות לאור בוקרו של שבת.