מאלפת בסגנון חופשי

מצאתי דירה חמודה בצפ' ת"א. בדיוק קרוב לי לעבודה, בדיוק קרוב לאחי הצעיר, בדיוק קרוב להורים, אבל הכי חשוב: בלי בלטות של 20 ס"מ על הרצפה... הכל קרמיקה מודרנית בעיצוב קליל וחדשני.
בעל הבית אדיב ונחמד, ואפילו התגמש איתי במחיר, הדירה גדולה ומוארת ויש מזגן שעובד. מה צריך יותר מזה?
התחלתי לחפש את בר המזל שיצבע אותה וינקה אותה לכבוד המעבר המיוחל, ואחרי סיבוב קצר באתר בחרתי בעבד מסוים שנשמע רציני ואפילו מעניין.
כבר ארגנתי את סנג'ר החבורה הקבוע שלי ויחד, שלושתנו, היינו אמורים לתקתק עניינים.
הבעיה התחילה כשסנג'ר החבורה היה חייב לנסוע באופן פתאומי לחיפה, ואילו העבד הרציני התברר כבכלל לא רציני...
אספתי את אחי ואת החברה שלו ובזמן שהם מתווכחים על הלו"ז נכנסתי שוב לאתר.
קיבלתי כמה הצעות לא רציניות, מספר התחמקויות, ועוד כמה פניות נרגשות מנשלטים שכרגיל חיפשו זיון וסירבו לשלוח תמונה, עד שמשום מקום פנה אליי נשלט חדש.
נכון, אני מודה, אני אוהבת אותם מנוסים. מעדיפה כאלה שכבר יודעים מה הם רוצים ויודעים איך עובדת השיטה, אבל גם חסר ניסיון בעל מוטיבציה יכול לפעמים לעשות את העבודה...
תוך פחות משעה נכח הצבעי בדירתי, והוכיח לא רק כשרון צביעה מופלא, כי אם גם כשרון אלתור מדהים, ובעיקר פלג גוף עליון שלא היה מבייש את בראד פיט בצעירותו...
הבטתי בו, יושבת על הספה כשגבו אליי ופניו אל הקיר הנצבע, חוקרת כל תנועה של גבו השרירי, כל הנפת זרוע חטובה...
את הגופייה שלו העברתי לאחר כבוד מגופו לרצפה, ואת מבטי חזרה אליו.
בהיתי בו ובגופו החטוב המתנועע בקלילות כמו לקול מוזיקה, נזכרת איך בדיוק יומיים לפני כן ראיתי את אותן תנועות בחנות "מחסני חשמל" ברמת גן, כשקניתי את הטלוויזיה החדשה שלי.
* * *
טלוויזיית האל.סי.די 37'', הרכישה הראשונה שלי לדירה החדשה...
בחנות מיהרו מוכרים בין המעברים, מנסים לכבוש עוד לקוח מרוצה, עיניהם בורקות מעצם המחשבה על העמלה המתקרבת אליהם עם כל שאלה של לקוח תמים..
נעמדתי ליד קיר הטלוויזיות הענק, מנסה להחליט האם אני מספיק שוברת סטיגמות כדי לבחור בעצמי את הטלוויזיה, או שאני יותר בלונדינית, וממילא המוכר התורן יעשה את העבודה בשבילי, ולמה בכלל להתאמץ...?
המוכר התורן הפתיע אותי בחיוך אדיב ובעיניים בהירות. זיהיתי מבטא רוסי קל בקולו הגברי והעמוק, וחייכתי אליו בחזרה עם פרצוף של עלמה במצוקה.
הוא בלע את הפיתיון בשנייה. ממרומי גובהו הציץ אל הטלוויזיות והתחיל להסביר לי מה ההבדלים, ולמה כדאי לי דווקא את זה ולא את ההוא.. בכתף רחבה סובב את המסכים הדקים לכל כיוון אפשרי, רק כדי להדגים לי מהן הכניסות והיציאות..
כניסות ויציאות, הא? רוסי גדול וגבוה מדבר איתי על כניסות ויציאות... איזה בוריס כזה, אולי איגור, משהו שנראה כמו מקרר אמנה. לא. לא סתם מקרר אמנה, אלא מקרר אמנה סייד ביי סייד..
אני ידועה בחיבתי לגברים הגדולים האלה. הם כמעט תמיד שימושיים, אבל גם כשהם לא שימושיים - הם תמיד סקסיים.
נעצתי באיגור שלי את המבט שאני שומרת לאירועים מיוחדים, בעיקר לספארי, ורעד קל עטף את קולו כשהוא המשיך בהסבריו.
הצצתי מעבר לכתף הגדולה שלו וראיתי שמסך LG קיים בתצוגה רק בגודל 32''. כמובן שכדי לראות בצורה מוחשית את אותו המסך בגודל 37'', יש צורך ללכת למחסן. כמובן שבכלל לא התכוונתי לקנות את המסך של LG, ולא כי הוא לא טוב, אלא כי כבר ידעתי מה אני רוצה... אבל הרבה יותר מזה רציתי להגיע למחסן עם האיגור...
המחסן היה יחסית מסודר, באופן מפתיע, בלי יותר מידי אבק ועם תאורה חלושה צהבהבה.
האיגור התחיל לחפש עבורי את המסך שלא אקנה, ואני התחלתי לחפש פוזיציה טובה לסשן ערב.
אני מצאתי ראשונה.
בקצה המחסן חיכה כסא מיותם נטול משענת, גררתי את האיגור לכסא והצבעתי עליו. האיגור התיישב ואני פרצתי בגיחוך. "לא", חייכתי, "לא לשבת. שים את הראש שלך על הכסא". האיגור היה מופתע, אבל זיק של סקרנות נדלק בעיניו והוא ביצע את המטלה, ברכיו על הרצפה וראשו מונח על הכסא.
שלפתי מתיקי אזיקון, שבמקור היה אמור לשמש כמחזיק לטמבון הרכב שלי, וכרכתי אותו סביב פרקי אצבעותיו מאחורי גבו.
את כף רגלי הנחתי על ראשו והוא מיוזמתו התחיל ללקק אותה.
נתתי לו ליהנות מהסיטואציה עוד כמה רגעים, ואז שלפתי מתוך פיו את רגלי והחזרתי אותה לכפכף הגבוה שלי.
הוא נשאר באותה תנוחה, מתאר לעצמו שיש המשך טבעי להשתלשלות הדברים. הוא צדק, כמובן. בהינף חצאית קצר, חשפתי את איברי המטופח אל מול פניו והתיישבתי בנוחות על הכסא. ראשו הפריד בין הריפוד הדהוי לביני.
לשונו החמימה טיילה על איברי, מענגת ומספקת אותי, ואילו אני נעתי בתנועות מעגליות על פניו, מענטזת לפי קצב קבוע בלי להתעייף.
הוא גנח מתחת לירכיי וזה הזכיר לי שהוא עדיין קצת לבוש מידי. קמתי מעל פניו במעשיות והתחלתי לחלוץ אותו מתוך בגדיו.
המשימה לא הייתה קלה, שכן האזיקון על ידיו הפריע למשיכת החולצה, אבל בתושייה רבה משכתי את שרוולי החולצה עד אחורי העורף שלו והשארתי אותה תלויה על זרועותיו העצומות.
מהמכנס היה הרבה יותר קל להפטר. או אולי הרבה יותר קל עבורי, כי לאיגור לא היה כל כך נוח להוריד אותו כאשר ידיו כבולות וראשו עדיין מוצמד לכסא...
סיימתי את המשימה ביעילות, וחזרתי להתיישב בנוחות על פניו.
הוא החזיר את לשונו למקומה הראוי ואני המשכתי לזוז בקצב מעליה, מסתכלת על הזין העומד שלו שהתחיל לדלוף טיפה.
תכנית זדונית לכיבוש נוסף של האיגור הזדחלה לראשי. התחלתי לתכנן איך אני חוטפת אותו לארמוני החדש וכחלק מההתמזגות שלו בחלל הבדסמי שלי, החלטתי לקשור משקולות לאיבר מינו. כבר ראיתי את הסיטואציה מול עיני, כאילו היא אמיתית, אבל אז הפתיעה אותי אורגזמה נפלאה, והפנטזיה התפוגגה חזרה למגירת הפנטזיות ככלי ללא שימוש...
פניו הרטובות הביטו בי כאשר סידרתי את החצאית שלי והעברתי יד בשערי. "יהיה לזה המשך", ליטפתי את ראשו, ובעזרת קוצץ ציפורניים חתכתי את האזיקון מעל ידיו.
הוא התנער, מחזיר את זרימת הדם לידיו ואת חולצתו לגופו וחייך חיוך של גבר חרמן.
"מתי?", שאל בלי להתבייש.
"אתה תדע מתי", השבתי תשובה שלא אומרת כלום, ונעצתי בו מבט מאיים.
הוא השפיל מבט ובלי לומר מילה שלף כרטיס ביקור, עליו היה רשום באותיות גדולות "מחסני חשמל", ומתחתיהן התנוסס שמו של מי שמסתבר כסגן מנהל הסניף.
* * *
שבתי להביט בגבו של הצבעי שלי, שהספיק לסיים את כל השכבה הראשונה של הצביעה.
הוא הזיע, ועורו השזוף בהק והקסים אותי. קמתי ומזגתי לו כוס מים, זוכרת שעבד טוב הוא עבד בריא, שלא לומר עבד חי..
כבר תוכנן לו עתידו הקרוב, ברגע שיסיים את הצביעה וינקה אחריו...
חיטטתי בתיקי, תרה אחרי סיגריה ארוכה, כשאת עיני צד פתק קטן. כרטיס ביקור שנשמט. אספתי אותו לידי והבטתי באותיות השחורות – אדומות. "מחסני חשמל, סגן מנהל סניף ר"ג, איגור בורנסקי".