מאלפת בסגנון חופשי

באחד מימות השבוע האחרונים שוחחתי עם אחד הנשלטים שלי בטלפון. הוא הוזמן לחתונה וביקש ממני להתלוות אליו.
בדרך כלל, אינני נוהגת להתלוות לאירועים השונים של עבדיי. בקושי אני מספיקה להגיע לאירועים של עצמי... אבל הפעם החלטתי לשבור את מנהגי ולאלתר לעצמי בילוי ספונטאני.
"תהיה אצלי בשמונה ורבע", יריתי הודעה כתובה אל המכשיר הסלולארי שלו ונכנסתי למקלחת.
בשעה שמונה ועשרים טופפתי על עקבי, לבושה בשמלה שחורה צמודה ומתוכשטת, לכיוון הרכב שלו. הוא חיכה מחוץ למכונית ופתח את הדלת לכבודי, נושק על גב ידי וממהר להתיישב מאחורי ההגה.
הנסיעה לא היתה ארוכה ובדרך העלינו אפשרויות משעשעות לסשנים שאולי נעשה ואולי לא... אני כבר ידעתי שאצליח לאלתר משהו לאותו ערב ולא הייתי מוטרדת מכך שלא הבאתי איתי שום ציוד בדסמי.
האולם היה רווי נרות וסידורי שולחן ועם כניסתינו נשמע קולו של הרב המברך את הזוג הצעיר ומשדל את החתן לקטוע את חייה של כוס זכוכית עטופה בנייר כסף.
בחרתי מקום מרכזי בשולחן הגדול שנשא את המספר "17", בדיוק מול רחבת הריקודים, והתחלתי לבחון את שטח הפעולה שלי.
מלצר קטן שהסתובב לידי כל הערב שאל אם אפשר להביא לי משהו. מעניין שהוא לא טרח לשאול את שאר האנשים אם אפשר לשרת גם אותם, אך לפני שהספקתי להשיב הניח מלצר אחר מספר בקבוקי שתיה על השולחן.
בחתונות המודרניות כבר אין קראפי שתיה ממולאים במיץ תפוזים ואשכוליות. היום אנשים טורחים לפנק את האורחים שלהם בבקבוקי קולה וסאן פלגרינו, אשר הונחו כלאחר כבוד בדיוק בהישג ידי.
מבחר של בקבוקים בגודל חצי ליטר הועמדו על השולחן והביטו בי, קורצים לי ומשכנעים אותי לשתף אותם בשעשועי הערב.
הזוג הצעיר פצח בריקוד הסלואו המסורתי, קורנים מאושר, בלתי מוכנים למעללי החיים שעוד יפקדו ויבחנו את טיב בחירתם. המנה הראשונה הוגשה ואני סיפחתי לעצמי בקבוק קולה ריק מפלסטיק, מקלפת ממנו את התוית האדומה.
"בוא", מירפקתי את הנשלט שלי שבדיוק סיים את מנת הדג שלו וישב חסר אונים לצידי. "כדאי שנכין מקום למנה העיקרית. תמצא את השירותים במקום הזה".
הוא קם והחל לחפש את חדרי הטואלט. כשמצא אותם שלח לי הודעה כתובה וחיכה שאגיע עם התיק הקטן שלי ובקבוק הפלסטיק הריק שאת תוכנו שתיתי עם מנת הפתיחה.
בכניסה לשירותים גיליתי חבילת כפפות חד פעמיות. כנראה שאחת המנקות שכחה אותה, או שאולי השאירה אותה בכוונה כדי שתוכל לנקות ביתר קלות במהלך הערב.
'לוויתי' שתי כפפות מהחפיסה הגדולה ודחקתי את הנשלט שלי לתוך התא האחרון והרחב מכולם.
"תוריד את המכנס", פקדתי מבלי להסתכל עליו, תוך שאני מוציאה מתיקי הקטן את שפופרת הוזלין לשפתיים ומלבישה כפפה חד פעמית על ראשו של הבקבוק ההמום.
"גם את התחתונים", אמרתי כשסיימתי לקנדם את הבקבוק, "ותסתובב".
את כפפת הגומי מרחתי במעט וזלין ואת כל הכבודה דחפתי ישירות לישבנו של הנשלט שלי, ששכח שהוא מצוי בשירותי נשים באולם אירועים וגנח בקול.
באמצעות הכפפה השניה שנקשרה למבושיו אילתרתי קוקרינג, וכך שלטתי הן בקידמתו והן באחוריו.
ראיתי את העבד מציץ לעברי בעודו בגבו אליי, מעיף מבט זהיר מעבר לכתף ורואה אותי ישובה על האסלה, דוחפת לפי הטבעת שלו דילדו מאולתר ומחייכת לעצמי בסיפוק.
לא הערתי לו. סתרתי על ישבנו מספר פעמים מבלי להפסיק לזיין אותו והגשתי לו נר עגול ששימש לקישוט, אך לא הצלחתי להדליק אותו משום שהמצת שלי אבדה.
"בתוך הנר הזה תגמור", הוא הבין והתחיל לשפשף את איברו, מתלונן שהכפפה המהודקת עליו מפריעה לו.
שיחררתי את לחיצת הכפפה וטפחתי על אשכיו. לא התכוונתי לוותר על המנה העיקרית שתוגש בעוד מספר דקות, אבל בהחלט התכוונתי לראות את עבדי טועם מנת ביניים מזרעו, תוך כדי שאני חודרת אליו ללא רחמים.
קולות נשיים נשמעו מעבר לדלת ומישהי ניסתה להכנס לתא שלנו. קפאנו על מקומנו וכעבור מספר שניות הקולות התרחקו מעט. חייכתי לעצמי, מדמיינת את הפרצוף של אותן נשים אילו היו יודעות מה מתרחש בתאי השירותים באולם השמחות בו חוגגים יקיריהן.
הנשלט שלי חזר לריכוז ותוך דקותיים היה גביע הנר מלא בפליטתו. "עכשיו תשתה", אמרתי מבלי להוציא את הבקבוק מאחוריו והוא עשה כדבריי.
על דלת התא ניקוו נתיזי זרע שחמקו מהנר והוריתי לו לנקות אותם, הפעם עם נייר. שלפתי את הבקבוק מגופו והשלכתי אותו לפח האשפה, מהרהרת אם כדאי לחזור לשולחן או להמשיך אולי במנת ביזאר קל, אבל לא ממש הייתי צריכה להטיל מימיי באותו רגע והרעיון של סטייק פרגית מאוד קסם לי.
"תתלבש", קמתי ממושבי ופתחתי את דלת התא, מציצה בזהירות ומגלה שהמקום ריק. "הולכים לאכול".

[url]http://www.thecage.co.il/coppermine/displayimage.php?album=1735&pos=1