מאלפת בסגנון חופשי

חייבת לשתף את העולם:
הכנוע שלי התחיל ליזום איתי מריבות טלפוניות.
בהתחלה הייתי סבלנית, אני מלכה מבינה ודואגת, אבל יש גבול...
ביום שישי שלחתי לו הודעת SMS שאני יוצאת אליו כמתוכנן והוא השיב לי בהודעה "אל תצאי".
זה לא משהו שמקובל עליי ובוודאי שלא מקובל בעולם הבדסמי. התעצבנתי. ועוד איך שהתעצבנתי.
מאיפה החוצפה הזו? עזות המצח? הרי קבענו שאני מגיעה אליו, שיחכה בבית אחרי מילוי מספר הוראות שקיבל...
התקשרתי אליו, אולי יש לו איזו שהיא סיבה, נניח שחטף התקף לב, או אולי, חלילה, מישהו מת???
לא. אף אחד לא מת... פשוט נראה לו שלוקח לי יותר מידי זמן. פשוט ככה. בלי למצמץ אפילו..
הודעתי לו שאני באה, שימתין.

* * *
כעבור כחצי שעה כבר זמזמתי בפעמון הדלת, והוא, לפי ההוראות המתין לי בפתח.
נכנסתי בסערה. בלי לומר מילה, הנחתי את התיק שלי ופקדתי עליו להכין לי את המשקה שאני שותה.
נכנסתי לשירותים בטריקת דלת ושמתי את כובע השוטרת שלי על הראש.
חזרתי לסלון, עדיין בלי לומר כלום, והבטתי בו במבט קשה. הוא נעמד מולי, כוס השתייה בידו, מחפש את המצת כדי להדליק את הסיגריה שלי.
הוא שונא שמעשנים לו בבית, מזל שאני קובעת ולא הוא...
"אני יודעת למה אתה רב איתי בטלפון", אמרתי, עדיין מביטה בו בכח. סימן שאלה עלה על פניו. "אתה מנסה לברוח", סימן השאלה על פניו העמיק. שלפתי מחגורת המשטרה שלי את האזיקים ובתנועה מהירה אזקתי את ידו הימנית מאחורי גבו.
"על הברכיים" פקדתי. החזה שלי התחכך בפניו דרך החולצה התכלכלה שלי, חולצת משטרה.
"אתה חושב שאתה אסיר מסוכן, הא?" גיחכתי, "מהסוהרת הזו לא תברח כל כך מהר". חילצתי אותו מהחולצה שלו ושלפתי את האודם מהתיק שלי. שירבטתי על החזה הרחב שלו מספרים עם האודם, "זה מספר האסיר שלך. 1478, ברור?"
"ברור גבירתי", הספיק להשיב לפני שחטף סטירה חזקה על פניו. "היום אני לא גבירתי. אתה יכול לקרוא לי הסוהרת או המפקדת. ברור?"
"ברור המפקדת", ציית.
"עכשיו תוריד את המכנסיים שלך", ציוויתי, " קיבלתי דיווחים שאתה מנסה להבריח סמים לכלא".
"אני, המפקדת? אני לא נוגע בסמים המפקדת", מלמל תוך כדי שהוא מנסה להפטר מהמכנסיים ביד אחת.
פאאף! עוד סטירה הונחתה על פניו. "בלי ויכוחים!", הכפפה החד פעמית שלי נמתחה בקול גומי ונמשחה בקרם מרכך.
הוא די חושש מהתחום הרקטאלי, אבל אני רואה את ההנאה שלו למרות הפחדים. אולי אני מצליחה לגעת במקומות נכונים...
בין גניחת הנאה לכאב אני מעבירה יד על שק האשכים. הוא רוטט מולי, מצומרר וזקוף.

* * *
יתר הסשן כלל עוד מספר סטירות, שימוש באסיר שלי בתור מאפרה ובתור נייר טואלט...
אבל יש דברים שאי אפשר לפרוש קבל עם ועדה..
סתם רציתי לשתף