אני מצווה, והיא מצייתת.
אני מכאיב, והעיניים שלה רוצות עוד. ממני.
ואני מהרהר מדי פעם – מה קורה פה ?
תשובה מיידית : ככה אני רוצה וצריך את זה, וככה היא. תוסיף חיבור עצמתי בין שני אנשים, ואז לנשום עמוק ולשחרר אויר, להתערסל אל תוך הנטיות הסוערות שלנו, ולהרגיש שהכל כמו שהוא צריך להיות.
לחפור יותר מזה ? טוב, רע, מאיפה זה בא, לאן זה הולך ? כמאמר קונפוציוס, enjoy your symptoms וסוף סיפור.
אבל, שליטה היא חלק מהצמיחה שלי כאדם. כמו שאדם יכול לצמוח – או להתנוון - בזוגיות, תוך גידול ילדים, בקריירה. אבל ביתר אינטנסיביות, בצבעים עזים יותר.
אז ננסה להתבונן.
שליטה נובעת ממבנים עתיקים במוח : אצל הזכר – לנצח את התחרות האבולוציונית הפנים-קבוצתית ( נצחון על קבוצות אחרות דורש יכולות אחרות ), אצל הנקבה – לתפוס מקום עם המנצח. בנוסף, יחסי שליטה מקבלים מאפיינים מגוונים דרך מבנים מאוחרים יותר, רגשיים וקגניטיביים, למשל צורך ביחסי אמון ומודעות עצמית. כך שכל אינדיבידואל מבטא מערכת שונה.
בחברה המודרנית, כמובן, שליטה היא היא דבר לא אדפטיבי. הרבה יותר סביר שהגבר שלך יציל את חייך על ידי התקנת שטיחון אמבטיה, מאשר ברחוב. והיחס בין מעמד חברתי ומספר צאצאים בכלל התהפך.
איפה זה משאיר אותנו ?
בטווח רחב של מקומות אפשריים, בין המוח הזוחלי לאזורים העליונים של הקורטקס. למשל, הדימוי שמיוצג על ידי כריסטיאן גריי : פיזי, מיומן באלימות, בעל שררה ניהולית, בעל רכוש. או האמן המיוסר, מחפש רוחני, מבריק וסוער. ובתוך כל זה – חיבור אל אדם שיש לו כיוון, לא חשוב איזה כיוון, כי החיים בורחים בין הכביסה והדו"חות והסידורים.
ומה אתי ?
שורה תחתונה :
אני נמשך אל קצוות החוויה, אוהב את הנוף ולומד אותו, ויודע את הדרך לשם ובחזרה.
אבל נראה גם רשימת מצאי, ככה בנינוחות.
ובכן :
אני לא מקצוען MMA . מן הסתם מעל הממוצע, בעיקר בשל מיומנות ויכולת ספיגה, אבל די מהר אני מתקשר לעורכת הדין שלי. רזה, רחב, גובה ממוצע, בכושר. לא מנהל אף אחד ואף אחד לא מנהל אותי. מסודר במידה די שכיחה, עוד לא קרה שמישהי שילמה על משהו. יש אמנויות שמדברות אלי ויש שלא. אינטלקט גבוה ואקטיבי, יותר מאשר מבריק. מחפש ומוצא, לא מיוסר. כיוון מוגדר מאוד - לא מתאים לכל אחד. החיים בהחלט לא בורחים לי.
אבל בסופו של דבר יחסי שליטה הם אינטראקציה בין אנשים, ורגישות בזמן אמת תמיד עדיפה על רשימות.
