כשרואים בנאדם קודח חור בקיר, ברור : הבנאדם מנסה לקדוח חור בקיר.
כשרואים מנהל עבודה באתר בניה, ברור : הוא מנסה לבנות בית.
מתי אנחנו רואים בנאדם עושה משהו וחושבים : הוא מנסה להיות מאושר ? אף פעם.
ובכן, הריני חותם וממליץ : נסי להיות מאושרת.
לא בגלל שאושר הוא הכי חשוב. הוא לא. פאק, מי רוצה להיות מאושר כל הזמן. מה עם קצת אדרנלין. או הרבה. מה עם להתרגש. לפחד. לקנא. יש רגש שהיית מוחקת מהחיים שלך ללא אפשרות חזרה, לתמיד ? מה עם הישגים. מה עם לשנות את העולם.
אלא, בגלל שיחסית קל לזהות אושר. אנחנו מעולים באשליה עצמית. גם לגבי אושר אפשר. אבל יותר קשה. הוא כמו סופרנובה סטנדרטית במפה הפנימית שלנו.
הדבר הראשון שתשימי לב כשאת מנסה להיות מאושרת, הוא שאת לא יכולה כמה שבא לך. ואז תחשבי, למה בעצם.
השלב הבא הוא - בטח שאני לא מאושרת. הביטוח של האוטו לא מסכים לשלם את הנזק. מתי כבר נוכל להרשות לעצמנו טיול ליפן.
אבל אם תתמידי בנסיון ותשומת לב, תתחילי לקבל פרספקטיבה על הזמנים בהם היית מאושרת יותר או פחות. ותראי, שאין כמעט קשר לכל הדברים האלה. שרוב השונות היא פנימית.
ושוב, קיבינימט אושר. אבל אם כבר, והענין כל כך תלוי בי, למה זה לא יוצא ?
וזאת התחלה טובה לשיוף בליטות ומעצורים פנימיים. לאורך זמן, זה מגדיל מסוגלות לאושר. ואז באותם פיקים בהם הוא בא, האושר יהיה יותר שלם.
יש גם בונוסים.
