יש פה כמה אנשים (ונשים. לשון מטעמי נוחות וזה), שאני קוראת כמה מילים שלהם וכבר ברור לי, בלי שום צל של ספק, שמדובר באנשים איומים ונוראים.
לאו דווקא אלה שמתארים את עצמם בתור שולטים קשוחים ואכזריים וחסרי פשרות - שם זה נראה לי יותר עניין של קופירייטינג גרוע (ממש, ממש גרוע).
אלא משהו עדין יותר. האופן בו הם מגיבים לשאלות מסויימות. משהו באיך שהם מתארים את ההעדפות שלהם. קשה לי להסביר. מדובר בניואנסים. ולא אותם ניואנסים אצל כל אחד מהחבורה הזאת. ולפעמים זו גם הדרך שבה הנשלטותים שלהם כותבות עליהם.
אני מניחה שלכל אחד פה יש רגעים כאלה לפעמים. אנחנו מתאפקים, בדרך כלל. הרי כולנו פה קצוות של קרחונים. לך תדע מה באמת קורה כשהמצלמה zooms out.
אך לפעמים אני כל כך בטוחה, כל כך בוערת מרוב רצון לתפוס את הנשלטת הבאה שתשקול להיפגש איתו ולומר לה עצרי, חברה שלי, חכי, אל תקפצי לבור הזה.
אבל מתאפקת. אי אפשר להתחיל להידחף ללא הזמנה לחיים של זרים באינטרנט, הרי לא נצא מזה. ידידי היקר קאנט אמר שעלינו לחיות את חיינו באופן כזה שאם כולם-כולם יתנהגו כמוני, אהיה מרוצה מהתוצאה. האם אני רוצה לחיות בעולם שבו אנשים מרגישים בנוח להידחף לעניינים שלי ללא הזמנה? נופ.
יש איזה בחור ששכבתי איתו פעם אחת והוא מתוייק בספריית הזכרונות שלי בתור "הזיון הכי גרוע שהיה לי אי פעם". הסתובבנו באותו מעגל והיו לנו חברים משותפים וגרנו קרוב ויום אחד זרמנו על זיון חברי (כך חשבתי), סתם סטוצון ספונטני בין ידידים. לא ציפיתי להרבה, אבל היינו צעירים וחרמנים והוא היה חתיך ובדרך כלל היה לי חוש טוב לסטוצים אז באמת, כמה גרוע זה כבר יכול להיות.
אבל היה גרוע. לא בקטע של אלים וטראומטי, אלא בקטע שהתחשק לי לשאול אותו אם הזין הזה חדש, כי זה לא נראה שהוא יודע איך משתמשים בו.
סיפרתי על זה לחברה טובה, כי בנות מספרות, צחקנו קצת, לא הרבה, לא צחוק של לעג, צחוק כזה של לנחם חברה על חוויה לא משהו שכבר עברה ואין מה לעשות לגבי זה אז לפחות נצחק על זה. אחרי כמה שבועות הם במקרה הכירו, דרך אותם חברים משותפים הנ"ל, יצאו פעם או פעמיים, והיא סיפרה לי אחרי ששכבה איתו, כי בנות מספרות, ואמרה שהיה אחלה. המשיכה לצאת איתו עוד זמן מה ומאד נהנתה. הם היו זוג נחמד, שרדו כמה חודשים ביחד אאל"ט. קצת הופתעתי. כמובן שאמרתי שעל טעם וריח וגו' ומה שהיה איתי לא קשור אליה ואולי הוא פשוט לא היה בעניין שלי ואולי אני בעצמי זיון גרוע, חה חה, קיצר מה זה משנה, אתם ביחד עכשיו, טוב לך, זה העיקר. אבל בינינו - איזה קטע זה, אה? שלא תגידו סתם לא התלהבתי ממנו. "הכי גרוע אי פעם". קטעים.
קיצר, מה אני מבינה בכלל. לכולם תמיד נדמה שהם יודעים הכל על אנשים אחרים על סמך מילה וחצי, גם לי, אז מה. קורה.
יש איזו בחורה שכותבת בכלוב כבר הרבה שנים, קראתי איזה תגובה וחצי שלה בפורום וישר חיבבתי אותה. כשהתחלתי לשים לב אליה היא הייתה בזוגיות, ו"נראתה" די מאוהבת. גם בן הזוג שלה היה פעיל בפורומים וזה תמיד נחמד לראות פה זוג כזה של שולט ונשלטת שחיים את החלום, שניהם חזק בקטע והם גם גרים ביחד וכל זה. רק מה, היא נשמעת ממש חמודה והוא נשמע מניאק שקרן ומניפולטיבי עם תסביך גדלות. למה? לא יודעת למה. משהו ב"טון דיבור". זה היה לפני מלא שנים, כן? לא התעמקתי בזה בזמנו, למה מי אני, להתעמק ביחסים של אחרים. היא אומרת שטוב לה, ובאמת נשמעת בחורה חכמה ונחמדה ומודעת. תהיתי מה היא מוצאת בעקרג'וק הזה, אבל לא עלה על דעתי לשאול אותה. לא נעים.
אתם הרי יודעים איך זה. פעם אחת חברה קלטה עלי סימנים כחולים והתחרפנה, אמרה לי שאני חייבת לזרוק את הפסיכי שאני יוצאת איתו, שהוא מסוכן, שזה טירוף, שאני לא רואה את זה אבל היא רואה את הרצח בעיניים שלו, היא קלטה את זה ברגע הראשון, מיד היא ראתה עליו שהוא לא נורמלי, אבל לא אמרה כלום כי לא יפה, אבל עכשיו שהיא רואה את הסימנים היא מבינה שצדקה, ואת חייבת לברוח מהר לפני שהוא רוצח אותך!
הוא לא רצח אותי, כמו שאתם מבינים. יצאנו כמה שבועות, היה כיף, אנחנו עדיין ידידים, שנינו התחתנו מאז, פגשתי את אשתו פעם אחת, נראית מאד נחמדה. גם היא עדיין בחיים.
קיצר אתם יודעים איך זה, פעם אחת חברה עושה לכם סצנה כזאת וכל החיים תזכרו שיומרנות זה מעפן.
אז איפה היינו? אה, כן. בחורה. בחור. 2008. או משהו כזה. קיצר, לפני זמן מה נעלמתי מהכלוב לאיזה שנה, אולי יותר, וכשחזרתי דפדפתי קצת אחורה, לראות מה שלום כולם. לא הרבה השתנה, בתכלס. כמה זוגות נפרדו. כמה שולטים שהפכו לנשלטים, אחת שולטת הפכה לנשלטת, אחת שזכורה לי כמתחלפת נראית עכשיו מלבלבת בשיא הדומינטריקסיות שלה, יש איזה אחד שבזמנו חשבתי עליו "אם תמשיך ככה, זה ייגמר בגירושים" ו-וואלה, התגרש. לא שזה מוציא אותי נביאה גדולה, חצי מהבלוג שלו היה קיטורים על אשתו. אז נתקלתי בניק של הבחורה ההיא וחשבתי היי, נעלם הקולר, מעניין מה שלומה, נלך להתעדכן בבלוג שלה". יש בלוג.
ובו היא מספרת על התעללות רגשית של שנים מצד חדל אישים אכזרי וחסר מצפון שככל שהזמן עובר הולך ומתייחס אליה יותר גרוע, עד שיום אחד השד יודע איך היא בורחת ממנו ומתחילה תהליך של שיקום לנפש המרוסקת שלה, ללמוד מחדש לסמוך על עצמה ולהרגיש שהיא אדם בעל ערך ולהתגבר על הצלקות הנפשיות המובנות מאליהן שנשארו מחיים עם בן אדם שמלמד אותה שהיא כלום. היא עדיין נשמעת ממש חמודה. וחכמה. ואמיצה. היא תמיד נשמעה ככה. לקח לה המון זמן להבין שהוא לא הגבר של חייה אלא לוזר שמלכתחילה מחפש יחסי שליטה רק כדי להזין את הגבריריות האומללה שלו, ככל נראה.
זה העציב אותי נורא. לא חשבתי "חבל שלא אמרתי משהו בזמנו", כי זה באמת לא היה המקום שלי להגיד משהו, אבל עדיין, כל מה שהיא כתבה התחבר לרמזים שהיו גם אז, והיא לא יכלה לראות את זה, אתם יודעים איך זה כשאתה "בתוך זה", וגם חברות כנראה לא היו, כי המתעללים האלה תמיד יודעים להרחיק אותך מהחברות וללמד אותך לא להאמין לאף אחד חוץ ממנו, מעין אסון שידוע מראש אבל בעצם לא היה ידוע לאף אחד.
יש עוד אחד שחשבתי עליו, לפני כעשור, שהאסון ידוע מראש. היא אמרה שהיא מאושרת אבל אני ידעתי, חכמה ורגישה שכמותי, שזה רק עניין של זמן עד שכל העסק מתפוצץ, הם משחקים באש, זה ייגמר בבכי, איך החברים שלהם לא רואים את זה, תוך שנה גג היא בשיקום פסיכיאטרי. הם עדיין ביחד. נראה לי שיש להם ילדים. או ילד. או חתול. אנא אערף.
מה אני יודעת? כלום. קצוות של קרחונים.
אנחנו נחשפים לכל כך הרבה עצבים חשופים פה, זה נורא מוזר לפעמים.
התכתבתי פה עם איזה בחור נחמד, התחלנו מדיבור ידידותי על איזה פטיש ואז השיחה זרמה ואמרנו משהו על העבודה והבענו התעניינות הדדית, סמול טוק נורמלי בסך הכל, באיזה תחום את, באיזה תחום אתה, קטעים, מכירה קצת את התחום שלו, באיזו חברה את, ואז פתאום קלטנו שאנחנו כפשע מחשיפת פרטים מזהים! מיד לקחנו צעד אחורה, זה קרוב מידי, חשוף מידי, נעבור נושא, שלא נפר את האנונימיות, שלא נתקרב יותר מידי בטעות. זה אחרי שכבר דיברנו על העדפות מיניות של שנינו, דברים שלחברה הכי טובה שלי אני לא מספרת.
אני חושבת הרבה על האשה ההיא, היא באמת נשמעת כזה אחלה בן אדם, אני חושבת שהיינו יכולות להיות חברות.
אם הייתי כותבת לה, אז, כשהיא הייתה עונה על שאלות אינטימיות בפורום בכזה קור רוח וכזאת גישה חיובית ומפזרת אנרגיות חיוביות של אשה מסופקת, אם הייתי כותבת לה היי, אחותי, את לא מכירה אותי, פשוט ראיתי כמה הודעות שלך בפורום ואת נראית לי אחלה, אז חשבתי שאשתף אותך בכך שלדעתי האישית - בן הזוג שלך, שאיתו את גרה, שאיתך כבר כמה שנים, שאת מספרת עליו שהוא יפה וחכם ומאד אוהב אותך - אז אני חושבת שהוא בעצם לא חכם אלא רק עושה את עצמו, שהוא לא באמת אוהב אותך אלא רק עושה את עצמו, ונראה לי שהוא משגע ואתך וגורם לך להרגיש יותר טפשה ממה שאת וזה מה שגורם לך להרגיש שהוא יותר חכם ממך, אבל אני לא חושבת שאת טפשה בכלל, רק מאוהבת בבן אדם רע, וקורבן למניפולציות, הוא נראה לך טוב עכשיו אבל אני די בטוחה שיום אחד הוא יפגע בך.
אם הייתי כותבת לה משהו כזה, האם היא הייתה מקשיבה לי? מה דעתכם? אתם הייתם מקשיבים לאשה זרה שמשום מקום צצה עם ביקורת יומרנית על מערכת היחסים שלכם? אני לא. אין סיכוי.
אז אני ממשיכה לכתוב פה את החלומות שלי והזכרונות שלי וההגיגים שלי, ממשיכה לקרוא את שלכם, ומרגישה שאני כבר מכירה אתכם, באמת, הרי סיפרתם לי את כל הסודות שלכם, את המאווים הכי כמוסים שלכם, מי מכיר אתכם יותר טוב ממני?
מי מכיר אותי יותר מכם?
ידינו כבולות (pun intended). כולנו יחד ראינו את טרויה נופלת, וידענו שהיא תיפול, ולא יכולנו לעשות שם דבר.
* * *
הפוסט הזה קצת תקוע לי בגרון, אז בשביל להתעודד קצת, הנה שיר של לאונרד כהן על נפילת ערים ונשים.
