אני לובשת מכנסי ג'ינס קצרים עם שוליים גזורים, מהסוג שהייתי יכולה ללבוש ברחוב בשנות התשעים. אלה היו מכנסיים ארוכים שגזרתי, וגזרתי עקום ודי קצר. מהשוליים יוצאים החוטים הלבנים האלה של הבלאי. אני לובשת גופיית ספגטי שחורה שטיפה גדולה עלי, היא יושבת טוב אבל לא ממש צמודה, נחה על הגוף בלי להימתח. היא ארוכה, כמעט טוניקה, וכמעט מכסה את המכנסיים. הם מציצים, מגיעים בדיוק לנקודה בה המפשעה נגמרת והירך מתחילה. גם הם לא ממש צמודים, כמעט, מונחים עלי במעין נינוחות אידאלית.
אני מסתכלת במראה. לרגע אני לא רואה את עודף המשקל ואת השיער הסתור, לרגע אני רואה רק את החוטים הלבנים האלה מציצים ממתחת לגופיה וזה הדבר הכי סקסי בעולם.
מה לעשות? גדלתי על מרקוס שנקנברג וקליפים של בון ג'ובי והבגד שהכי משדר למוח שלי "עכשיו חושבים רק על סקס! מיד!" הוא ג'ינסים קרועים, כתפיות שנופלות בטעות, בגדים שכמו מציצים בקריצה מתוך בגד אחר. מכנסיים קצרים שכמעט נסתרים על ידי חולצה ארוכה מידי, כתפיית חזיה שמציצה, מחשוף שנגלה מטישרט גזורה שקצת מחליקה.
אני מסתכלת במראה ולרגע חושבת - אני נורא סקסית ככה. הייתי קופצת עלי.
והמחשבה הבאה היא - הלוואי וגם אתה היית רואה את זה.
אתמול ידיד שלי סיפר לי שהוא הולך לקורס שיבארי למתחילים עם החבר החדש שלו.
טדי ואני 11 שנים ביחד.
