Anything Goes

שולט ומפנק​(שולט) - הדרך היא חלק מהשלם שלוקח ומביא אותך למטרה וצריך לדעת להנות מהדרך היא את נמצאת על הדרך הרבה יותר זמן מאשר את נמצאת על המטרה .
אפשר לקבל ספייס ללא כאב אבל זה מחייב עבודה נפשית על המיינד שלך ועל כל מי שהיית
וכל מה שחווית. סוג של עבודה ש מטפל עושה עם הלקוח שלו (אין סקס אצל מטפל ז) ומדובר באומץ להחשף ולהוריד חומות ולהתמודד עם פחדים וכל התחושות הנמוכות שחוית בחייך.
בסופו של דבר ה"מחיר" שתשלמי ,לא בטוח שיצליח לך , יהיה הרבה יותר יקר וכואב מאשר כשאת חווה כאב או סקס

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - זהו, שזה בדיוק מה שלא ברור לי.
אנחנו "משלמים" המון סבל על דברים שאפשר לקבל גם בלעדיו.

שולט ומפנק​(שולט) - את לא יכולה להנות מהמנוחה אחרי טיפוס על ראש הר גבוהה אם הגעת לשם עם מסוק

WhoreDaddy - מעניין, לא חשבתי שכאב מהווה תחליף לסבל מענג מהמיינד. אני בעצמי עשיתי את העבודה הקשה הנפשית (בן 42....) ולא אוהב כאב פיזי, אבל חשבתי עד כה שאלו פשוט שתי נטיות שונות לחלוטין, לא אחת שהיא תחליף מהיר לשניה. עכשיו אחשוב על זה, מאוד מעניין.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כאב פיזי מתון דווקא ממש קל לי להבין, כי כאב עושה אנדורפינים ואנדורפינים עושים כיף. אבל הרבה אנשים אוהבים להכאיב הרבה מעבר לכך.
למעשה התהיה שלי היא על הרווח הזה. על השלב שבו אנחנו עושים משהו שברור כשמש שלא נעים לנו.

שולט ומפנק​(שולט) - גם לפני האוכל צריך לארגן לנקות לבשל וזה המקבילה למשחק המקדים שלך כאן

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני עושה פורפליי כי אני נהנית ממנו, לא כי אין ברירה.

שולט ומפנק​(שולט) - עונג
תמשיכי להנות מפורפליי ומהדרך על כל סמ שאת עוברת בה

פרלין​(נשלטת){ש} - האמת שזה כרוך זה בזה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אבל למההההההה

פרלין​(נשלטת){ש} - לא יודעת. כאילו לא יודעת בשביל אחרות, אבל אצלי חלק ממה שמרטיב ומחרמן זה ההקרבה. 🤦‍♀️🤷‍♀️

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - עצם זה שלא נהנית, מחרמן? או העובדה *שהוא* קיבל את מה שהוא רצה?
(או שניהם ביחד...)

פייה{O} - לא בטוחה שזה תמיד רק אמצעי ומחיר. בשלב מסויים אפשר להפוך לכ״כ קהיי חושים והרף עולה ועולה עד שצריך את ההארד קור בשביל להרגיש משהו.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון.
וזה גם גורם לי לתהות אם הפתרון היחיד הוא להעלות את הרף. אי אפשר לשקם את החושים?

גוליבר​(שולט) - נראה לי שהתייחסת כאן לשני דברים נפרדים, אם הבנתי נכון. האם אפשר בדס"מ בלי סקס והאם אפשר בדס"מ בלי כאב.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון. במיוחד השני. את הראשון יותר הבאתי בתור דוגמה, שעל הבסיס שלה אני תוהה על השני. כי התשובה לראשון היא שאפשר. כלומר, ראיתי שאפשר.

הרי בדס"מ הוא לא מטרה. הוא לא תכלית לעצמו. הוא אמצעי כדי להרגיש באופן מסויים שבו אנחנו רוצים להרגיש. האם הוא האמצעי היחיד?
וניטפוק קטן - לא כאב, סבל. דווקא סבל. כי לא רק כאב גורם לסבל וגם לא כל כאב. אני אוהבת כאב פיזי, עד רמה מסויימת, ועד הרמה הזאת זו לא תעלומה בעיני. אבל יש רמה שמעליה אני כבר לא נהנית מזה, אבל לא תמיד אעצור בדיוק שם.

גוליבר​(שולט) - האמת שקצת מוזר לי שאת שואלת את זה, כי זאת שאלה לכאורה מאוד בסיסית, ויש לך הרי כבר לא מעט ניסיון בעולם הזה.
בכל אופן
א. לא כ"כ בטוח שאפשר להפריד בין "סבל אמיתי" ו"סבל שהוא עונג". כי גם הסבל האמתי גורם עונג (אחרת לא היינו מבקשים אותו) וגם סבל מענג הוא קודם כל סבל.
ב. אם כבר אז מדובר ברצף ולא בהפרדה דיכוטומית
ג. זה נשמע לי מאוד אינדיבידואלי. מקריאה כאן באתר נראה שיש מגוון מאוד רחב של ספי כאב וספי עונג והדרכים להגיע לשניהם.
ד. למה בעצם את לא עוצרת ברמה שאת לא נהנית מזה? בשביל הפרטנר?
ה. אפשר להגיע להתמסרות גם בלי כאב ובלי סבל ובלי שום כפייה. זה נקרא "יחסים וניליים" :).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - א. אני לא חושבת שאפשר בהכרח להפריד, כמו שאפשר לומר שעונג הוא המטרה והסבל הוא האמצעי. בערך. במצבים מסויימים. אולי במצבים המסויימים האלה, האמצעי לא הכרחי? אם המטרה היא עונג, אולי אפשר להגיע אליו בדרך אחרת?
אני לא מדברת על עצם השימוש בבדס"מ להשגת עונג אלא על השלב שבו הבדס"מ הופך למטרה בפני עצמו ומתבצע גם כאשר אינו גורם לנו עונג. או כשהעוצמה שלו מגיעה לרמה של נזק פיזי/נפשי וזה נראה לנו שווה את זה.

ב. הפרדה דיכטומית היא כמעט תמיד בולשיט. אבל אני מוכנה לעשות הפרדה סמנטית מסויימת ולקבל את אי-הדיוק שלה על מנת שאצליח לבודד היבט מסויים ולהרהר בו באופן ספציפי, אחרת מתאפשר לדבר רק על המאקרו. נראה לי.

ג. ברור שאינדיווידואלי, אחרת מה אנחנו עושים פה בכלל :P
או ברצינות: אם לא הייתה קשת של חוויות אז לא היה על מה לדבר. אם כולנו היינו מרגישים אותו הדבר כלפי זה אז מלכתחילה לא היו דיבורים על SSC, למשל. כי מראש לכולנו היו אותם גבולות ואותה תפיסה של "ראוי". תרחיש מגוחך :)

ד. לא תמיד אני לא עוצרת. זה תלוי בין השאר גם בפרטנר. עם הנוכחי (והאחרון, אני מקווה) יש לי הרבה יותר מקום לעצור ממה שהיה לי עם אחרים. הרצון שלי שיהיה לי נוח או שלא יכאב לי הוא תמיד לגיטימי. זה לא מובן מאליו בזוגיות שיש בה בדס"מ ובמיוחד כזאת שבה הוא לא מוגבל לחדר המיטות. אנחנו שמים בצד את הרצון החופשי, לפחות באופן נקודתי, ואז צריך להגדיר מחדש את החוקים. מצד אחד ברור שמותר לי בכל עת לעצור, מצד שני ברור לי שמצופה ממני להכיל חוסר נוחות מסויים.
כן? מצופה? תמיד מצופה? וזה בסדר שזה מצופה? מה זה משרת בעצם? והאם זו הדרך היחידה להגיע לשם?

לפעמים אני עושה דברים שלא בא לי לעשות, כדי לרצות את בן הזוג שלי. לא בקטע רייפי, בקטע של זוגיות ממושכת ואכפתיות. אם בן הזוג שלי היה כזה שהסיפוק שלו דורש את הכאב שלי, מניחה שהייתי עושה גם את זה. למזלי (או לרוע מזלי?) כל כאב שאני חווה בזוגיות הזאת הוא בשבילי. רק בשבילי ואף פעם לא בשבילו. הוא לא צריך את זה. לא זקוק לזה. לפעמים אני מתלוננת (!) על זה. לפעמים מודה על מזלי הטוב. לפעמים זה מבלבל אותי, שאני מרגישה גם את זה וגם את זה.

ה. אני לא חושבת ככה. בין השאר כי אני חושבת שההפרדה בין וניל לקינק היא מלאכותית, ולפעמים אנחנו אומרים "וניל" כשאנחנו מתכוונים "נורמטיבי".
כמו שאמרת, זו סקלה, לא דיכטומיה.
יצא לי לעשות בדס"מ נטול סבל (למעשה, רוב הנסיון שלי הוא כזה) והוא הרבה יותר מובן בעיני מאשר כזה שמכיל סבל וכפיה. כפיה? באמת? אמורה להיות כפיה? לא רק משחקים דמויי-כפיה?
אני רוצה לקבל כאב פיזי כי זה נעים לי. לא זה הקטע? לא בגלל זה אני פה? כי נעימים לי דברים שלא נחשבים נעימים בקרב הציבור הכללי?
כשזה עובר את שלב ה"נעים" זו בדיוק הנקודה שבה מתחיל להיות קשה לי להבין את ההגיון הפנימי.

גוליבר​(שולט) - אז אם הבנתי נכון, יש שתי סיבות לכך שאת יכולה לרצות לסבול:
א. כי באותו רגע ובאופן מקומי זה כואב (או גורם סבל בדרך אחרת) אבל ברמה הכללית של הקשר זה גורם לך עונג באיזשהו אופן.
ב. בגלל שהפרטנר שלך רוצה, וכאן זה כבר של תן-וקח של מערכת יחסים, שבאופן עקרוני לא שונה מכל מערכת יחסים אחרת.

ועוד משהו שאני מבין זה שאת הבנת שאולי יש איזה שינוי בסוג הבדס"מ שאת צריכה, ועכשיו את צריכה ללבן עם עצמך מה בדיוק את מחפשת (ומן הסתם, איך בהמשך לעבוד על זה מול הפרטנר).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - יותר משתי סיבות, ולא נראה לי שזה אי פעם רק האחד או רק השני. וגם, אני לא בדיוק "צריכה ללבן עם עצמי", כי זו לא בעיה פרקטית בחיים שלי כרגע. אין לי כרגע בחיים שום דבר שאני עושה בניגוד לרצוני.

ב. זהו, שזה כן שונה. כי בכל מערכת יחסים אחרת, יש/אין לגיטימציה לדברים מסויימים. יש דברים שמובן מאליו שלא לגיטימי לעשות לבן זוג, בכללם לדחוף אותו לעשות דברים ש(פיזית)לא נעימים לו. להכניס אלימות לתוך הקח-תן הטבעי של מערכת יחסים זה לא דבר פשוט או קליל. ללכת למשחק כדורגל שלא מעניין אותי כדי לשמח את בן הזוג שלי זה בסדר. לספוג כאב שלא נעים לי כדי לשמח את בן הזוג שלי? מה זה אומר על בן הזוג שלי, אם זו סיטואציה שקורית בינינו?
בזוגיות בדס"מית אנחנו מזיזים את הגבול. משנים את גבולות הלגיטימיות. אבל הם לא צריכים, לדעתי, להיעלם לגמרי. אמור להיות איזה גבול אוניברסלי, שברור שחצי מאיתנו בוחרים במודע לעבור גם אותו, ולחגוג את החציה הזאת במקום להיבהל ממנה.

יש דבר כזה התעללות, והוא קורה גם לאנשים שעושים בדס"מ וגם לאנשים שלא. רק שלונילים יש גבולות ברורים יותר. ויותר דברים שנחשבים סימן רע. תיאורטית גם לנו יכולים להיות גבולות ברורים, אבל ממה שאנשים פה מספרים זה בכלל, בכלל לא מובן מאליו.
וגם הצופה מן החוץ משתנה וזה רק מעלה את הסיכון. בזוגיות ונילית יש פחות סודיות, יותר שיתוף עם חברים, יותר מקום לאנשים להתערב. פה אתה יכול לראות בן אדם פצוע ובוכה ולהגיד לעצמך "טוב, כנראה שהוא נהנה מזה".
זה לא מצב טבעי, לבן אדם סביר. לא זה האינסטינקט האנושי, בדרך כלל.

Menta​(שולטת) - זה הפוסט הכי כן, רהוט, נפלא ומעורר מחשבה שהיה לי העונג לקרוא בכלוב. כל הכבוד לך שאת מצליחה להגדיר לעצמך ולקוראים סוגיה כ"כ מורכבת שרוב האנשים כלל לא תוהים לגביה.
אין לי תשובה קונקרטית. אבל עצם השאלה מפעים.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - וואו! וואו! תודה! וואו, ריגשת אותי מאד.
דווקא לא הרגשתי שזה הכי רהוט שלי, כתבתי מהר ומהבטן ולא עשיתי שלוש הגהות כמו שאני אוהבת, אז מאד משמח לגלות שאחרים לא בהכרח רואים את זה כמוני.
הוא בהחלט מאד כן, ואני שמחה שהכנות עוברת.
איזו תגובה, וואו. אני מאד מתרגשת. המון תודה לך.

אם יש לך הגיגים לא קונקרטיים, שתפי :) אני מסכימה שזה נושא מורכב ולא נראה לי שזה נושא שקל לדבר עליו. עד כה רוב התגובות היו מאד מאירות עיניים ואני בטוחה שגם שלך תהיה.