הפעם האחרונה שבה עשיתי סקס במשרד הייתה בבית.
סטגדיש.
כמו כולנו גם אני כבר כמה חודשים עובדת מהבית. הבאתי לי את המסך והמקלדת מהמשרד וסידרתי לי פינת עבודה נחמדה בסלון וזה המשרד שלי עכשיו. מדיניות החברה שלי היא שבזמן עבודה מהבית מקיימים את כל הפגישות בוידאו, גם פגישות פנימיות אחד על אחד, ונראה לי שזו מדיניות טובה. לא תמיד אני פותחת מצלמה אבל בגדול זה נראה לי טוב, שיהיה משהו שמכריח אותנו להתלבש ולהסתרק כל בוקר. הבוס הבהיר שלא מקובל עליו שנבוא בפיג'מה, מכולם מצופה להמשיך להתגלח, ומי שנוהגת להתאפר למשרד מתבקשת להתאפר גם לפגישות וידאו. אז עכשיו אני מתלבשת לעבודה כמו מגישת חדשות - חולצה מכופתרת ותחתונים.
קיצר אז לפני זמן מה בהפסקת הצהריים שלו טדי כופף אותי על השולחן המשרדי שלי ותקתק קוויקי, ככה בקטנה בין שיחת ועידה אחת לאחרת, וזכרתי לסגור את המצלמה במחשב ולרגע זה הרגיש כמו לעשות סקס במשרד. לא, לא בזמן שאני בהשתק על שיחת ועידה, סתם עבדתי. זה יכול היה להיות מדליק אבל אנחנו לא ברברים.
הפעם הראשונה שבה עשיתי סקס במשרד הייתה בצבא. הייתי פקידה ועבדתי באיזה משרד מאד סודי, הוא לא באמת היה כזה סודי אבל היה סיווג בטחוני והיה חדר עם מחשבים נטולי אינטרנט שרק לי מותר להיכנס אליו. ומסביב היה משרד ככל המשרדים, עם חלב עמיד וקוד בכניסה. בימי שישי לא עבדנו אבל הייתה תורנות חיילות, כל יום שישי מישהי צריכה לבוא ולשבת שם עד הצהריים למקרה שמישהו יתקשר. במשרד של הבוס הייתה טלויזיה והיה לו כיסא מנהלים ענק ורך כמו מיטה, ורוב הזמן נהגנו להתכרבל בכיסא הזה ולצפות בסרטים. אז היזיז הנפלא שהיה לי בזמנו קפץ לבקר אותי במשרד, וויתרתי על שולחן העץ הגדול של הבוס, כי לכו תדעו כמה הדבר הזה יציב, אני לא צריכה את המשפט הזה על הראש שלי. חדר הקשר היה אופציה טובה, כי הוא שלי, רק לי יש מפתח, חדר פנימי בתוך מחלקה. אבל הכניסה מותרת למורשים בלבד, ולנוהל לא אכפת שאני יכולה לכבות את המסכים במחשבים (למעשה, מי שכתב את הנוהל לא יודע שזה אפשרי. אף אחד לא ידע להשתמש במחשבים האלה חוץ ממני ומהטכנאי היחיד בארץ שיודע לתקן אותם). בקיצור, בסוף הזדיינו על השולחן באחד המשרדים במחלקה, שבאותו זמן לא היה מאוייש אך מכוסה בערימות ניירת שבדיוק התכוונתי לתייק. דמיינתי את עצמי מעיפה הכל על הרצפה בהנפה אחת ואז שמתי הכל בערימה מסודרת בצד. היה זיון טוב, שמח. ובסוף המשמרת שלי הלכנו לאכול פלאפל. הוא היה באמת יזיז נפלא.
כמה אני חננה? שגם כשאני מזדיינת על השולחן במשרד אני מקפידה על הנהלים. אין, זה בדם. והאמת שאני אוהבת את עצמי ככה.
