אז את נכנסת לצ'ט, ומחכה. לא עושה כלום, רק מחכה. לא אומרת שלום, לא פונה לאף אחד.
חמש דקות, עשר דקות. שתים עשרה. אף פעם לא יותר משתים עשרה.
את רק צריכה לשבת ולחכות והוא יבוא. כל פעם מישהו אחר. את בטוחה שזה כל פעם מישהו אחר. הניק שונה וסגנון ההתנסחות קצת שונה. לא הרבה אבל בכל זאת. לכל אחד שגיאות תחביר יחודיות משלו.
זה כמעט תמיד מתחיל בנימוס.
תמיד יש את אלה שישר מתחילים עם הדיקפיק הוורבאלי אבל הם די נדירים. זה מתחיל בשלום, מה שלומך, קצת רקע, מבררים אם אני פה לזיונים או דיבורים, מדברים קצת על החיים. הם זורקים רמז עדין, מנומס. "מעניין אותך לשמוע על זה"? אני אומרת שלא. מבהירה שאני לא מחפשת פה כלום, מונוגמית בלטה, אני תמיד אומרת גם "בלטה", כהרגלי חוששת לא להיות מובנת. כן, בעלי יודע. לא, אני לא מחפשת פה חוויות. סתם שמה צ'ט ברקע כשאני עובדת, זה עוזר לי להתרכז. לא, גם לא חוויות וירטואליות. לא, גם לא לשלוח תמונות. לא, אין לי טלגרם. לא, אני לא עושה ביד עכשיו. זה לא נעים לי כל השאלות האלה.
בסדר, בסדר, רק שאלתי. הכל בסדר. הכל טוב, הכל בנימה ידידותית.
אני אוהבת לדבר עם זרים על סקס בנימה ידידותית. הלוואי וככה היה העולם. הלוואי והיינו יכולים לדבר על סקס באותה נינוחות ואגביות שבה אנחנו מסוגלים לנהל שיחה על קקי של תינוקות בחדר האוכל של החברה. בכוונה זו הדוגמה שלי. כי אפשר לענות לי שזה לא עניין של פוריטניות אלא של פרטיות, שזה נושא אינטימי, שלא ראוי לדבר עליו עם כל אחד. אבל אנשים כל הזמן מדברים על נושאים אינטימיים. אנשים מדברים על הפרשות גוף ועל חינוך ילדים ועל בעיות בזוגיות ועל כמה שהם שונאים את חמותם, שזה בעיני פאר אקסלנס נושא שלא ראוי לדבר עליו בפרהסיה. רק על סקס לא. כמו כן, אנשים צפו בסדרה "משחקי הכס" להנאתם ובבחירה חופשית. אז בואו, אל תספרו לי אל אינטימיות, בסדר? זו שמרנות פוריטנית ישנה ומוכרת וחסרת מעוף.
אז אני מנהלת את שיחת החולין הזאת והכל סבבה ופתאום שוב, בואי נעשה ביד, בואי תתארי לי את צורת הציצים שלך, בואי תספרי לי מה את אוהבת לעשות לעבדים מושפלים. אין לי עבדים מושפלים אחי ודי עם זה כבר. בסדר, בסדר, רק שאלתי. לא נדבר על זה יותר. היית רוצה לראות שני גברים ביחד במצלמה? אני מאונן עכשיו על השיחה הזאת, רוצה לראות?
טעיתי לגבי 12 דקות. אני מחוברת כבר חצי שעה ובינתיים שקט. סתם העללתי. הנה, כבר חצי שעה, זה כבר כפול מההערכה הראשונית שלי. לא פחות מכפול. אפשר היה לנחש מראש שאני מגזימה וזה לא באמת קורה כל-כל-כל פעם. הנה, אתמול למשל הייתה לי שיחה נורא נחמדה עם מישהו. גם היא נגמרה בזה שהוא רוצה לאונן אבל עד אז באמת היה נחמד. דיברנו הרבה, השיחה זרמה, באמת שהיה מאד נחמד. התחלתי להרגיש שאנחנו מיודדים. אז ביקשתי יפה שלא יספר לי יותר על האוננות שלו. הוא רצה לספר בכל זאת. התאכזבתי, חשבתי שכבר נבנה בינינו אמון מסויים. אבל בסדר, אנחנו מכירים פחות משעה, צריך להנמיך ציפיות. אני לא יכולה לצפות להתחשבות רק כי דיברנו קצת.
שעה שלמה. עכשיו כבר ברור שהמצאתי הכל. לא באמת יש קטע כזה שאפשר להיכנס לצ'ט בכל שעה ולא להגיד אף מילה ותוך רבע שעה גג יבוא מישהו ויציע סייבר סקס, ואז כשאגיד שאני לא רוצה יציע שוב וכשאגיד שאני באמת לא רוצה אז ינסה לגרום לזה לקרות בלי להגיד. זה לא דבר שקורה. אני לא מכירה אף אחת שזה קרה לה.
אז למה רק שאלתי מה שלומך ואת כבר מרגישה צורך להבהיר שאת נשואה ומונוגמית ובאמת שלא מחפשת? מי בכלל הציע משהו? די כבר לחשוד בכל אדם תמים בלי שום סיבה. רק רוצים לדבר איתך. ד"א איך את נראית? רק שתהיה לי תמונה מנטלית עם מי אני מדבר. סבבה. אז מה גודל החזה?
קיצר אז ככה זה ללכת ברחוב.
