אני יודעת שהשנאה העצמית לא קשורה באמת למשקל. אני יודעת שכולנו קורבנות של אותה תרבות.
הכל בסדר.
אני לא אגיד לך שאין לך זכות לקטר כי אני יותר שמנה, אל תדאגי, אני יודעת שזה לא יפה להגיד.
וכשחברה שלי מתלוננת שהשמינה אני מבינה שזו החוויה שלה, ושהיא משווה עצמה לא אלי אלא אל עצמה או אל האידאל הדמיוני שיש לה בראש, ואני לא אומרת לה "אם את שמנה אז מה אני" כי ברור לי שהיא לא התכוונה לדבר עלי אלא על עצמה ועל התחושות שלה.
אני שם בשבילה, באמת.
אבל חברה יקרה שלי,
כשאת מצביעה על הגוף הרגיל והבינוני שלך ואומרת "שמנה", אני יודעת שככה את מרגישה ואני לא באה לעשות דה-ולידציה לרגשות שלך,
אבל לפעמים הייתי רוצה שתדעי איך זה מרגיש, לשמוע אותך אומרת את זה ולא לענות לך כלום.
התחושה הזאת בפנים כשאני שומעת את זה - קשה להסביר. אין לי כל כך מילים להסביר איך זה מרגיש. אני מבינה, אני באמת מבינה, אבל לפעמים זה קשה להכיל את זה.