Anything Goes

Chucha - מכעיס מאוד
לא הכל צריך להבין
אפשר גם להגיד
דה-ולידציה קורית גם הפוך, לא ככה?
אז פאקינג own it
🤷‍♀️😠

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - הו. לא הבנתי כלום. פעם ראשונה שלנו? יש מצב! תתרגמי לי?

Ollie​(נשלטת) - נראה לי שהיא אומרת שמרוב שאת מקפידה לא לעשות דה ולידציה לתחושות של מי שאומרת על עצמה שהיא שמנה, יוצא שעושים לך דה ולידציה, לתחושות שעולות בך בעקבות זה.

Chucha - כן. תודה אולי.
שאת, יולי, מאוד רגישה לאחרות. זה גם מה שמקובל ו"נכון" חברתית (אפס ביקורת עליך, חלילה. רק על ההתנהלות החברתית).
ושהן (האחר הקולקטיבי, כן? לא באמת יודעת מי זה הן) לא רגישות, וכביכול לא נדרשות לחשוב על מה זה עושה לך. כי, כן, יש תחושות אישיות של כל אחת עם עצמה וגם ברבור רפאליס מתעבת את עצמה במראה. קול.
אבל, בואי. יש מציאות. ואם אתן חברות, כן, הייתי מצפה שיכירו גם את היבלות שלך ושיתנו על זה את הדעת.
אפילו לפעמים רק להכיר בזה, זה עוזר: "אני יודעת שאת לא שלמה עם התחת שלך, אבל תקשיבי, לאחרונה אני מרגישה נורא עם הגרם שעליתי, אני כזה דובון קוטב".
ולידציה. לא דרישה כזו גדולה, תכלס.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כן, ככה אני מרגישה.
אבל זה לא רק ההתחשבות שאני מצפה לה מחברות אמיתיות; אני חושבת שזה לא טוב לשנוא את הגוף שלנו בקול רם, שזה משפיע על העולם ומוריד גם לאחרות.
אבל גם ברור לי שכולנו נתונות לאותו מכבש לחצים וברור שמותר/ראוי לנו לדבר על זה ולדון במוסכמות ולשתף בתחושות ולקבל אמפתיה.

צריך איזון כלשהו, איי גס.
נראה לי שיותר מודעות עצמית של כלל האנושות הייתה עוזרת.

hrgiger - עשית לי לכאוב קצת.

פרלין​(נשלטת){ש} - כן.
כשהייתי באוניברסיטה הבנות הרזות סביבי כל הזמן דיברו על דיאטה והגוף שלהן ופעם אחת קצת נכנסתי בהן. זה עזר לזמן מה.

אבל האמת שרוב הזמן אני מבינה שכל אחת מדברת ביחס לעצמה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני תמיד תוהה אם הן מודעות לפער בינינו.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - וגם, זה לא רק רזות. כשמישהי באמת רזה היא לפחות מודעת לפריווילגיות שלה. בדרך כלל.
יש לנו יותר מצבים מאשר שמנה/רזה.

פרלין​(נשלטת){ש} - יש מצב שלא...

Chucha - יש מצב שלא?....

פרלין​(נשלטת){ש} - מלא נשים סוחבות תפיסה מעוותת של עצמן.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - זה ברור. הכוונה אם הן באמת לא מודעות *להבדל* שבין להרגיש שמנה לבין אשכרה להיות שמנה.

פרלין​(נשלטת){ש} - אני הבנתי את ההבדל רק כשהפכתי לשמנה ״אמיתית״.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - ולפני זה לא ידעת שאת "לא שמנה אמיתית"?

פרלין​(נשלטת){ש} - לא. אבל את יודעת, בעולמנו זה יש טווח רחב שבו את נחשבת שמנה. (ודי מצומצם שבו את נחשבת רזה...)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - זה נכון.
הייתי רוצה שנגדיל את הטווח. שלא נקרא "שמנה" לכל אחת שחורגת בסנטימטר מהאידאל. מצד אחד זה לא משנה ואני לא אוהבת לענות לנשים "מה פתאום את לא שמנה בכלל" כי זה מנציח את הפיגור הזה ששמנה זה קללה, אבל רבאק, אובייקטיבית, זה לא הגיוני שכל אשה בעולם היא או רזה או שמנה. חייב להיות "ממוצעת". לא כי אנחנו צריכות אידאל יופי אלא כי לכל דבר בעולם יש אמצע כלשהו וטווח כלשהו של נורמליות, וכשמנסים להיפטר מזה התוצאה מעוותת ומזיקה.
אנשים זקוקים לידיעה מה זה "נורמלי" ואיפה הם לעומת זה. גם אם יש לגיטימציה לחרוג מהנורמה, אנחנו צריכים לפחות לדעת *מהי* הנורמה. ואז אפשר להתעלם ממנה אם רוצים, אבל אנחנו זקוקים לידיעה איפה אנחנו על הסקלה.
ולנשים אין את זה לגבי הגוף שלהן. מה שבהכרח יוצר תסכול וחוסר אונים.

פרלין​(נשלטת){ש} - זאת תובנה ממש חשובה. הייתי ואני שמנה ב-60,70,80 קילו. למרות שאלוהים יודעת שאלה משקלים שונים שמרגישים לגמרי שונה בגוף. ועדיין, זה כאילו לא משנה.

Ollie​(נשלטת) - ממש מתסכל, העולם הזה. את יכולה להיות או רזה ברמה קיצונית, שמתייחסים לעצמות הבולטות שלך - או שמנה. אין שום דבר אחר.

פרלין​(נשלטת){ש} - אפשר להיות גם סתם רזה, לא? אני לא יודעת, אלה טווחים שאף פעם לא הגעתי אליהם. אבל נגיד יש את רותם סלע ויש את תמר איש שלום ושתיהן רזות.

Ollie​(נשלטת) - לא יודעת, אם את אומרת שהיית שמנה ב60 קילו... 60 קילו זה רזה. אני כבר מתקרבת ל60.
אז מה לא שמנה? 55?
זה גם תלוי בגובה, ברור. אבל נראה לי פשוט לא הגיוני ש60 קילו זה כבר שמנה.

כשאני מסתכלת על נשים שכנראה שוקלות בערך 70 (ניחוש) אני לא חושבת שהן שמנות, אלא שהן לא רזות.
אבל אני יודעת שרוב העולם רואה בהן שמנות, וזה ממש ממש מתסכל. עולם דפוק.

פרלין​(נשלטת){ש} - אני 1.59. אבל האמת שהייתי 60 קילו תקופה מאוד מצומצמת בחיי. ואולי באמת הייתי רזה? אבא שלי עף עליי, אז כנראה שכן.

Ollie​(נשלטת) - גם היום, ממעט התמונות החלקיות שלך שראיתי, לא נראית לי שמנה, אלא לא-רזה.
יש גם קטע שאנחנו פשוט לא מסוגלות לראות את עצמנו ביחס לאחרים. לא בקטע מנטלי, אלא שפשוט המוח לא יודע להשוות גדלים ככה. אני אף פעם לא יודעת להגיד אם מישהי רזה שעומדת מולי היא יותר או פחות רזה ממני.

פרלין​(נשלטת){ש} - היום אני שמנה, עם אישור מרבנות הbmi. ואת יודעת משהו, בקטע מוזר, זה היה נחמד להגיע לשם ולראות שהשד לא כל כך נורא. המשקל שלי עכשיו הפחיד אותי כל חיי וואללה, עודני בחיים, חיונית, מינית.
אוליב, תודה על השיחה הזאת! יש בה משהו משחרר.

Ollie​(נשלטת) - שכחת גם חיננית. ♥

Minxy​(שולטת){♡} - אבל מה זה רזה? באמת אני שואלת, זה משהו מטטשטש כל ההגדרות האלה. זה כאילו שתמיד אפשר להיות יותר לכיוון השמנה מאשר הרזה

Minxy​(שולטת){♡} - ממש מטושטש*

פרלין​(נשלטת){ש} - בדיוק ככה.

Chucha - אני לא בטוחה שיש אמצע בכלל. גם, כי כל אחת מרגישה שמנה (כאמור, בר רפאלי), וגם, כי תמיד אפשר להיות רזה יותר.
אני חושבת שכל מדד של נראות גוף נידון לכישלון. וזו, בעצם המטרה שלו. מישטור הנראות ומישטור הקיום שלו.
אני רוצה פשוט להיות. ככה, פשוט. להיות.
למה זה בכלל צריך הצדק? למה זה צריך "ראוי"?
זה לא "אישה טבעית". זה לא חגיגת "כמה טוב לי". זה לא "כל הצורות יפות".
זה "תשחררו אותי באמא, תנו לחיות".
בא לכם עלי? קול
לא בא? קול.
עכשיו, בואו נתקדם.
יש לנו גוף. הוא אמור לשרת אותנו לחיות, בטוב.
אוכל? יופי. מזין, טעים. לא מרכז החיים.
הלוואי שככה היינו חיים.
הלוואי שנעזור אחת לשניה לחיות ככה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - גם אני 1.59 בדיוק :-)

שוקלת 92 ק"ג. מסתכלת על תמונות שלי בתקופה של סביבות 70, כשכולם סביבי הסכימו שאהיה מאד יפה אם רק ארזה, וחושבת על כמה ששנאתי את עצמי, ורואה בתמונה אשה מהממת שנראית לי סקסית ויפה וללא אף פגם. וחושבת לעצמי - איזה בזבוז. יכולתי להרגיש טוב עם עצמי כבר אז.

Ollie​(נשלטת) - ♥

Matryoshka - 💜💜

Minxy​(שולטת){♡} - אני מבינה, כי פעם הייתי שמנה. (26 קילו יותר) היום אני עדיין מרגישה הרבה פעמים שמנה, למרות שאני יודעת שטכנית זה לא בדיוק נכון. אמא שלי תמיד הייתה מתלוננת על זה והיא תמיד הייתה רזה באמת, לא כמוני. זה דופק את המוח כל הסיפור הזה. הייתה מאלו שאיך שעולות קילו מרגישות את זה במכנס הסמול שלהן ואני גם, מה כבר היה לומר, כשהיא שקלה 50 ואני 76.

the rain song - יש מושג שנקרא "משקל תקין" ויש טווח של BMI שמגדיר את זה. זה לא מדד מדוייק לכל האוכלוסיה אבל הוא עדיין לא רע. חריגה ממנו, למעלה או למטה, לא מכניס אף אחד אוטומטית לקטגוריית שמנה/רזה, בריא/לא בריא.
קשה לנו להחליט איזה משקל מגדיר רזה או שמנה כי ליד דוגמניות/מלכות יופי וכד' תמיד יש את המדדים האלה ואז אנחנו פוגשים נשים בגובה 1.80 במשקל 55. וזה, זה לא הממוצע. זה רחוק מהממוצע.

ויולי אהובתי, אם מישהי תגיד לך בפרצוף חמוץ שהיא עלתה ק"ג וכמה זה נורא תעני לה - אז תעשי דיאטה, תפסיקי לאכול כל כך הרבה, תתחילי לרוץ כל יום, תרשמי לקבוצת תמיכה בפייסבוק. תפסיקי להכיל כל שטות שיוצאת מהפה של אנשים. אפרופו צבע העור שלך:)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני לא אגיד דבר כזה לאשה רזה שאוכלת סלט כל היום וחושבת שיש לה שניצלים כי היא עלתה 400 גרם.
אני לא אומרת את כל הנ"ל על מקרה אחד אלא על תופעה.

the rain song - אני יודעת. הבנתי את זה. אבל את לוקחת על עצמך את הקושי של התופעה. אם לכולם נוח להעביר ביקורת ולהתערב לך בחיים. שווה להתגונן, לא?
דנים בזה כל הזמן ולמרות הכל, יש קבוצה אחת שכל הזמן נפגעת.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - לא חושבת שאני לוקחת "על עצמי".
מדגימה על עצמי ולא על אחרים כי זה יותר יפה.

הייתה שלו - אמרתי פעם לחברות שזה פוגע שהן קוראות לעצמן שמנה. שאני השמנה היחידה. הן התנצלו ואמרו לי שלא עברתי להן בראש בפעמים האלה שהן בכו על זה שהן לא יורדות במשקל ושזה תמיד היה נראה שאני בסדר עם זה. מאותו פעם הן משתדלות לדבר אחרת. אבל הפגיעה נשארה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - למה הפגיעה נשארה, בעצם?
לי הפגיעה עוברת ברגע שהחברה מבינה מה פגע בי ומשתדלת לא לחזור על זה.

אני חושבת שבכל פעם שמישהי שונאת את עצמה על המראה שלה זה מוריד גם לאחרות, כי השיפוט העצמי כל פעם גורר את המחשבה "אם את מכוערת אז מה אני". אם בארזים וגו'. דווקא כשאנחנו מרימות לעצמנו זה מרים גם לאחרות. קטע כזה.
אבל גם חושבת שזה בחוסר מודעות. אני הפסקתי עם זה כשהבנתי מה זה עושה לתודעה הקולקטיבית. אבל לפני שהבנתי - זה היה ממש בתום לב.

פלינט​(שולט) - כלכלת העולם בנוייה על שנאת הנשים את גופם
תארי לך את המדבר הכלכלי בעולם אם פתאום לא יצרכו את כל המוצרים והמקצועות שנועדו "לתת לכם להרגיש טוב" עם עצמכן
רעב עולמי