רק חמש? זה הכל?
"אני מסוגל לעשות אהבה עם שבע נשים בזו אחר זו, בתנאי שהן יהיו שונות זו מזו. אבל מ-מ-ש שונות, ת'מבין?"
(דמות בספר).
אולי אני קוראת יותר מידי. כי על כל דבר יש לי ציטוט. זה כבר מוגזם.
אז הבהרה: הבטחתי שאני מסוגלת להיות חמש נשים שונות. אך כלל לא הבטחתי שאהיה *רק* חמש נשים שונות. ביום טוב תקבל עדר פרות שלם שלא תדע מה לעשות איתן.
וזה שבמקור אמרתי לו את המשפט הזה, בכלל מכיר רק אחת או שתיים מהן.
סיימתי את "האלים משתוללים". מומלץ למי שבא לו לקרוא משהו מאד חמוד ומשעשע.
בהמשך להצעתו של פלוני להפוך אותי ל"סאבית קריאה", אני מציעה את הדיל הבא:
אני אקרא כל מה שיבקשו ממני, בתמורה לכך שיקראו בשבילי את המאמרים של שלומית רמון-קינן ויספרו לי מה הקרציה הזאת מנסה להגיד לעזאזל.
גם לי מותר לפעמים לכתוב פוסטים אסוציאטיביים ומפוזרים, סבבה?
[שם שמור במערכת] אמר לי פעם שצריך להכיר אותי בשביל לדעת שזה לא בכוונה, אני באמת חושבת בחרוזים. זה נכון, בערך (גם שירה מודרנית מתקבלת, אבל זה לא חשוב עכשיו).
אבל זה לא אומר שהחרוזים שלי לא מתפזרים לי לפעמים, כמו שחברתי האמריקאית אומרת, "על כל המקום", וזה בטח לא אומר שתמיד יש לי כח לאסוף אותם ולהתאים אותם זה לזה.
אני באמת שצריכה לקרוא יותר מאמרים אקדמיים. ממש הזנחתי את זה לאחרונה.
אני גם צריכה ללכת הביתה. לא הייתי שם מאז אתמול. זה דווקא בסדר. הנסיונות שלי להיות חננה טובה יותר, ביעסו אותי קצת. הרגשתי יותר נוח בתור חננה חלקית.
אני גם עוברת פה על נוהל די ישן שלי - לא לפרסם באינטרנט קשקושים חסרי תוכן. אבל צריך לעבור על נהלים מידי פעם, לא? אחרת בשביל מה יש אותם?
וברוח המרד, אני אפילו לא אגיה את זה. גם ככה אני בטח אמחק את זה עוד שבוע.
בכלל, השבוע הזה מוכתר בזאת כ"השבוע שבו עושים דברים שלא אמורים לעשותם". כמו להבריז מהרצאות. כמו לצאת באמצע השבוע. כמו לא לחזור הביתה כשיש לימודים למחרת. כמו לפרסם השתפכויות מפגרות שבטח יש בהן גם שגיאות דפוס. כמו לשתף את אמא בהגיגים לגבי חיי המין שלי. כמו לאכול אוכל שיש בו הרבה יותר מידי צ'ילי (זה כאב. זה היה ממש ממש טעים, אבל זה גם כאב). כמו לזיין פה לעצמי את השכל במקום ללכת הביתה ו/או ללמוד. כמו לצטט את [ש.ש. במערכת]. כמו לשבת בארומה. כמו להמשיך לזיין את השכל למרות שכבר הכרתי בכך שאני סתם מזיינת את השכל. אה, רגע, לא, בעצם את זה אני עושה כל יום. אז לא משנה.
בקיצור, שורה תחתונה: לא משנה.
So long and thanks for the fish.
לפני 15 שנים. 17 בדצמבר 2008 בשעה 16:57
