כמו ילד קטן ומפונק. בדיוק כמו אותו הילד שנופל על רצפת החנות בצרחות ויבבות היסטריות כשהוא לא מקבל את הצעצוע שרצה בו ברגע שהביע את רצונו.
ולשכזה מצופה ממני להתמסר? לילד?
אולי זה הגיל שלי שמטעה אותך. אני צעירה, ולא מנוסה, ועושה רושם תמים למדי.
יש דברים שמביכים אותי. לפחות אני מודה בזה. לפחות אני לא מרגישה צורך לחזור ולומר שוב ושוב - אני יפה! אני סקסית! אני אינטליגנטית! אני משדרת בטחון (זה בכלל קביל קונספטואלית, לספר לזולת מה אני משדרת?)! תהיה בר מזל לקבל אותי! אני עושה אחלה מסג'/קפה/קשירה/קיפולי נייר/עמידת ידיים/חבטת פינג פונג/מצגת פרופיל חברה/ציור של בית!!!
אני יודעת איך אני נראית, ואם נפגשנו הרי שגם אתה יודע. אם תחשוב שאני סקסית, אתה תידלק מבלי שאספר לך כמה אני סקסית. ואם תחשוב שאני מכוערת, ההכרזה שלי שאני נורא סקסית רק תשכנע אותך שאני גם מטומטמת, בנוסף לכל.
שבחים עצמיים מופרזים לא מעידים על בטחון עצמי, בניגוד למה שאולי קראת במגזין כלשהו במדור עזרה עצמית. הם מעידים על יהירות במקרה הטוב, על חששות ובלבול במקרה הפחות טוב, ועל טיפשות במקרה המגוחך.
אולי אתה חושב שאני מתכוונת דווקא אליך.
אולי אתה חושב שאני מתכוונת למישהו אחר.
אולי בכלל אין לך דעה בעניין הזה.
לא משנה. אני מתכוונת אליך.
אני, מאמינה לך, כשאתה אומר שיש נשים שנופלות לרגליך. אני מכירה את חלקן. אפילו הייתי חלקן. פעם.
ראיתי אלף כמוך. את המילים שלך כבר שמעתי עשרות פעמים באותו הנוסח בדיוק, ועוד מאות פעמים בפראפרזות למיניהן. הבדיחות שלך הפסיקו להצחיק אותי מאה גברים לפניך. התרגילים שלך הפסיקו לעבוד עלי מאה גברים לפניך. המקוריות שלך התחילה לשעמם אותי מאה גברים לפניך.
אתה לא מאמין לי. זה בסדר, מאה גברים לפניך חשבו גם הם שהם המציאו את הפלוגר.
אני כנראה שוב חופרת יותר מידי. זה באמת הרבה יותר פשוט ממה שאני מנסה לעשות את זה. אני פשוט לא נמשכת אליך, זה הכל. אתה לא עושה לי את זה. מוזר, נכון? בהתחשב בכמה שאתה סקסי, ויפה, וחכם, ומרשים, ומשדר כח ובטחון, ובכמה שקשה למצוא גברים נפלאים כמוך – ממש קשה להאמין עלי.
מצד שני, גם אני, עם הדרישות המוגזמות שלי, עם העכבות שלי (בלי סקס בדייט ראשון? שומו שמיים!), עם הציפיה המגוחכת שיהיו נחמדים אלי, או שיכבדו אותי, או, רחמנא ליצלן, שיטרחו וינסו לשאת חן בעיני. באמת שיש עוד אלף כמוני...
לפני 16 שנים. 18 בנובמבר 2008 בשעה 17:22
