לפני 15 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 10:49
בכל רגע אני אגלה שכל מילה הייתה שקר.
בכל רגע הוא יאמר שזה לא זה.
בכל רגע הוא ייעלם.
בכל רגע הוא יחזור אליה.
בכל רגע הוא ישכח להתקשר.
בכל רגע הוא יפסיק להחזיק את הדלת, את היד, את השיער.
בכל רגע הוא לא ירצה שאבוא.
בכל רגע ימאס לו.
בכל רגע יצוץ משהו יותר חשוב.
הנה, הנה מיד, בכל רגע, הנה זה בא.
ואז אני מתעוררת לפנות בוקר, והוא עדיין שם. עדיין היד שלו מקיפה אותי מתוך שינה. עדיין הוא מצמיד אותי קרוב יותר אליו כשהוא מתעורר.
ועוד יום.
PASO A PASO.
עריכה:
הוא חזר מהעבודה כשעה אחרי שכתבתי את זה. עם פרחים.
"לכבוד מה?"
"בלי לכבוד. מה, צריך סיבה? :)"
"לא, סתם התעניינתי :)"
"סתם, ככה".
"טוב :)"
"חח. לא עשיתי שום דבר רע, אל תדאגי".
"לא חשבתי על זה בכלל". באמת לא חשבתי.
היי! לא חשבתי! לא חשבתי שהפרחים מכסים על משהו. לא חשבתי את זה! 😄
OTRO PASO.
