הוא דיבר, והאויר הפוגע באוזן שלי שלח בכל גופי צמרמורות נעימות.
הוא דיבר, ועם כל משפט שלו הרעל התמוסס, התחושות הרעות נטשו אותי, ועונג מילא את כל תודעתי. המילים החמות שלו החליפו את מקום השקט הקר.
מילים, מילים. כמה הן יכולות לגעת בי. הוא דיבר, ובין מילה למילה הניח ללשונו ללטף את עורי. זה היה מושלם. המילים שלו והמגע שלו, יחד, כובשים אותי ומסחררים אותי. לרצות אותו כל כך, הגוף שלי מאושר, לוהט, שבע.
הוא דיבר, ומילותיו חדרו את זכרונותי ועטפו רגעים יקרים. הוא דיבר על רגע אחד, שבשיא של עונג, ביקשתי שיזוז - כי אני רוצה גם. כי כשכל כך טוב לי, מה שאני רוצה זה אותו, כמה שיותר קרוב אלי, כשאני מלאה בהנאה, מה שאני רוצה זה להרעיף אותה עליו. הוא שם לב. הוא זכר את זה. כשהוא דיבר, רציתי לנשק כל חלק בגוף שלו בבת אחת. התאפקתי מלינוק את שפתיו, כמה התאפקתי, כמעט לא יכולתי לשאת את החשמל, כמה רציתי שהוא ימשיך לדבר. במילותיו, בקולו הנמוך, הוא חדר אותי לכל עומקי.
ידיו משכו אותי קרוב ורגליו השתלבו בשלי, חזו צמוד לשלי ושפתיו קרובות לאוזני, לוחשות לי על דבר ועוד דבר, מכל אלפי הדברים שהופכים אותי לשייכת לו. הוא ביקש שאקח ממנו את כל מה שהשתוקקתי לו, ואני עניתי, לא הכל, לא עכשיו - לא תהיה לי סבלנות. כשלא יכולתי עוד לשמוע מבלי לטרוף אותו, לא חשבתי עוד. לא רציתי עוד דבר מלבדו, משלים בגופו את כל מה שעשה לי במילותיו.
לפני 14 שנים. 14 ביולי 2010 בשעה 12:31
