אז כמו שכתבה ריין הנפלאה, ט"ו באב הוא יותר מחג האוהבים. השורשים שלו לא פשוטים כל כך, וכולם אוהבים לצטט על המחולות בכרמים ואף אחד לא מוסיף על מה ולמה חוללו ומה נעשה במחוללות בדיוק, ואם ההסכמה הכוללת על הנוהל הזה (שנשמע כמו מסיבת מיילדום מופלאה) כללה את הסכמת הבנות.
מצידי בכל מקרה מדובר בחג כי זה הנוהג הזה היה הפתח לאהבות שלא נוצרו בשידוך. זה כבר דבר לחגוג ולקרוא לו חג אהבה!
ואני בכלל לא אוהבת את כל החגיגה המסחרית, ובכלל לא קונה את כל המתנות האלה עם הלבבות, כי אין בזה שום חן ושום חום לטעמי, לא בחג ולא ביום חול ולא במועדים הפרטיים שלנו. מעדיפה את גילויי החיבה שלי ושלו לא באמצעות קניות. זה ריק בעיני. מעדיפה לכתוב משהו, לתכנן לנו בילוי, לבשל. ואל תביא לי תכשיטים ובלי קופסאות שוקולד.
רק פרחים אני אוהבת, כי זה חי ויפה והבית כל כך נעים יותר כשיש זר באגרטל שעומד על אדן החלון שלנו. וכי בכל פעם שהוא קונה לי זר אצל מוכרת הפרחים בקמפוס, כשהוא מופיע בדלת אני יכולה לדמיין לרגע שלא מהמשרד הוא חזר אלא מהשדה, ואת הפרחים לא קנה אלא קטף.
וכבר איזה שבוע אני מתכוונת לכתוב על הדבר ההוא שלא קשור בכלל לכרמים ודוחה את זה כי זה נראה לי לא זמן מתאים. ורציתי בכלל גם לכתוב על הדרך, ועל כמה מרגש זה היה בפעמים הראשונות, הראשונה שנתן לעצמו, הראשונה שנתן לי. לא זוכרת מה היה קודם. וטוב שכך, כי זה הכל אותו הדבר.
אבל אין לי חשק לכתוב על זה עכשיו. כלומר, יש לי, אבל לא בפוסט הזה. ולא כרגע. כי את האורז צריך לטגן היום, ואת הפוסט אפשר לכתוב גם מחר. ובכל מקרה זה לא כל כך מתאים כאן.
זאלופון צדק, כרגיל. וגם ילדתו של דיאבולו, כרגיל. אבל כל זה לא חשוב כל כך. כל הדברים האלה חולפים. אנחנו יכולים לריב, אבל הכל חולף. רק אנחנו נשארים. הרבה דברים יכולים להשתנות, אבל לא המסירות, הנאמנות, התשוקה, הדאגה - ההדדיות בינינו - זה מה שנשאר ולא מתדלל לעולם.
זה מרגיש לי כמו פוסט שצריך לסיים עם שיר. כבר שמתי בבלוג הזה בעבר את השיר האחד שמגדיר במדוייק את רגשותי כלפיו - Little Trip to Heavan / Tom waits. אז אני לא אשים אותו שוב. וגם לא את השיר האחרון ששמתי, למרות שגם הוא מתאים פה מאד מאד. אז איזה שיר?
דווקא כתבתי משהו, ובכלל לא בכוונה ליום הזה, סתם נשפך לי לפני יומיים. ואולי דווקא כקונטרה לזה שאת מה שהיה לי לומר, בשיא הכנות, פשוט כתבתי כמו שזה - אולי אני אשים פה שיר שאני מאד מזדהה איתו בימים שלא כל כך מצליח לי לחרוז בעצמי את הרגשות שלי:
ככה, שיהיה נחמד, מצד אחד שיר שלי ומצד שני השיר ש*הייתי* כותבת 😄 (שהוא שיר על כך שהוא השיר שהייתי כותבת, ככה בהפוכה כזה). וגם, באמת אני מזדהה. וגם כי בכל זאת, גם לי מתחשק קצת קיטש ביום הזה. ולקנות דובי אני הרי לא מוכנה :)
