חוץ מהקטע עם השולטים, ז'תומרת, זה את איך שיש אנשים שפשוט אומרים לאנשים אחרים שמשהו לא בסדר איתם, בלי שום סיבה הגיונית. אחת הגרסאות הכי נפוצות, למשל, זה להודיע לאנשים שהם מפחדים ממשהו. לדוגמה, אם אני אגיד שהגבול שלי הוא... אממ... אוקיי, נגיד שזה אפרסקים. זה באמת סוג של "גבול" אצלי, אני ממש שונאת אפרסקים. אז אחד מהנביאים האלה יגיב לזה במשהו כמו: "מעניין למה יש לך פחד מאפרסקים". ככה, סתם, משום מקום. אמרתי משהו על פחד? אמרתי שזה לא טעים לי. "את מנסה להתחמק מהשיחה בגלל שאת מפחדת ממה שאת עשויה לגלות. זה בגלל שעמוק בפנים את חושקת באפרסק, אבל את מפחדת להודות בזה". הסיבות, לפי התאורתיקן התורן, לפחד העמוק שלי מפירות עם טעם נוראי וקליפה שעירה, מגוונות. לא יותר מידי, אבל יש יותר מאחת. אולי ההורים שלי לא אפשרו לי לבטא את המיניות, סליחה, חוש הטעם שלי. אולי החברה משדרת לי מסר מתחסד, החברה השמרנית שלנו שאומרת לנו, דרך חינוך ופרסום, ששיער על הכוס, סליחה, פרי שלנו זה דבר מגעיל. זה גורם לי להתבייש בתאווה שלי. אולי אני מנסה להיות מיוחדת ולשנוא בכוונה פרי כה פופולרי. אולי עוצמת התשוקה שלי אליו מפחידה אותי, פשוט כי היא כה גדולה, ואני מפחדת לאבד את עצמי אם אתמסר לה. וכו' וכו', יש עוד כל מיני כאלה. אבל המסקנה היא אחת: אני חייבת, ורצוי בהקדם האפשרי, להשתחרר מהפחד ולספק את הצורך העמוק שלי באפרסק. וכן, גם אם אני אלרגית. מה זה כבר קצת פריחה, או קצת התנפחות של הלשון, או קצת סכנת מוות? הרי אם אמשיך לפחד אשאר לנצח שבויה בצינוק חשוך של הימנעות, רועדת מפחד ומתוסכלת מינית. ומה יותר גרוע מזה!
אוקיי, ועכשיו ברצינות.
אולי באמת יש לי חרדות מודחקות, לך תדע, זה לא עקרוני. אבל למה שתגיד את זה? למה שיהיו לך מסקנות יש מאין?
(אגב אני לא פונה פה למישהו מסויים).
אולי זה הרצון הזה שיש לרובנו, "לדעת". לפענח סימנים. פעם היית מסתכל על בן אדם ויודע עליו הכל רק מהבגדים, רק משם המשפחה שלו. נראה לי שבשביל זה יש סטיגמות. הן הופכות את העולם לפשוט יותר, מאיים פחות. ואולי זה משהו אחר. מה אני יודעת.
אבל לא חבל על הניוון? לא חבל על כל האמת שמפסידים?
אני לא יודעת מה עובר לאנשים האלה בראש. אף פעם לא הייתי טובה בלהבין איך אפשר לחשוב משהו ככה סתם, בלי שום סיבה. ולצורך העניין, תחושת בטן זו גם סיבה. היא סיבה אם מי שקיבל החלטה על סמך תחושת בטן מסוגל לומר "יש לי תחושה". אבל לפעמים אנשים אומרים "הסקתי את זה על ידי התבוננות בעובדות ברורות שנמסרו לי ויצירת שרשרת מסקנות לוגית מתחייבת", והם סתם אומרים את זה, בלי שום לוגיקה ובלי שום עובדות אלא ככה סתם, כי מתחשק להם. זה באמת מדהים בעיני.
אולי בגלל זה גם קשה לי להבין תאיזם.
אני יכולה להבין אמונה, אבל החלק הזה שבו מתעלמים מההבדל, ולו בפירוש המילוני, בין "אמונה" לבין "ידיעה" לבין "טענה" לבין "ניחוש" לבין "אגדה" וכו', כבר לא מסתדר לי.
גם לי קורה שאני מסתכלת על מישהו ו"פשוט יודעת" עליו משהו. על האופי, על המחשבות. אפשר לראות את זה על אנשים. אפשר להרגיש. גם לי קורה שמישהו כותב כמה מילים ומיד יש לי ניחוש על הפחדים והעכבות שלו ואני לגמרי, לגמרי בטוחה שאני צודקת. אבל זה לא אומר שאני ארשה לעצמי לפנות אליהם ולומר להם - שמע, יש לך איזה תסביך עם אמא, בגלל זה אתה מדבר ככה. אני חושבת שהמונח המקובל הוא "פסיכולוגיה בגרוש". לא? אני יכולה לייעץ, כשמבקשים ממני. אני יכולה לנדב את דעתי, אני יכולה להציע רעיון. אני לא רואה את עצמי ניגשת למישהו שאני בקושי מכירה ומבשרת לו מה הבעיה שלו. אתם יודעים מה הפעולה הזו מזכירה לי? מגייסים של כתות, ופרסומות. השיטה היא אותה שיטה: משהו חסר לך בחיים. אני אעזור לך. תעשה מה שאני אומר ויהיה יותר טוב. איך השטות הזו עובדת על אנשים? האם אלה אותם אנשים שקוראים את ההורוסקופ שלהם וחושבים "וואו, אני באמת חש רצון לצאת לחופשה. וואו, אני באמת לא מקדיש מספיק תשומת לב למשפחה שלי. וואו, באמת הכרתי בן אדם כלשהו השבוע"?
סבתא שלי לפעמים מתקשרת אלי ואומרת, את יודעת יולי, שמעתי ברדיו שבננות גורמות להזיות. אז אל תאכלי בננות יותר, בסדר? גם אמרו שמי שעד היום אכל הרבה בננות באופן קבוע, יש מכשיר שמתקן את הנזק, זה צמיד כזה ששמים על היד, עם מגנטים, והוא מונע את ההזיות. ויש אותו עכשיו במבצע. אני קונה לי אחד, רוצה אחד גם?
אבל היא בת תשעים ואחת. מה התירוץ שלך?
קיצר, הקיץ מתקרב, וזה זמן טוב לוודא שיש מספיק תבניות לקרח בבית. ואני חושבת שכדאי לי להתארגן על אחת התבניות האלה שמהן הקרח יוצא בצורת כוס. אני אוהבת את הקיץ. גם לוגיקה אני אוהבת, לא רק אוהבת אלא כמעט שמכורה לה. אבל זה באמת פוסט על קרחונים. אני מבינה שלפעמים אני כותבת קצת מבולבל וקשה להבין מה הנושא בעצם. אז אני מבהירה, שזה פוסט על קרחונים. זה לא פוסט על אפרסקים. חשוב לי שתבינו את זה.
* * *
בהמשך למה שעוללו לי בתגובות, להלן הצעה לסשן מעל פני המים (אגב, לא בגלל המים נזכרתי בשיר הזה אלא התגובה של סי נו מור שהקפיצה לי שורה מתוכו. אבל זה זורם גם עם שאר הסיפור)
לפני 13 שנים. 12 במאי 2011 בשעה 3:30
