מוקדש לטרנסקסית
ענקיים. שני מרגמישים ענקיים, רכים, שכל שמלה מועכת אותם וגורמת להם להיראות כמו לחמניות פחוסות.
אבל זה היה צפוי. זה תמיד ככה. היא קושרת את המחוך, מהדקת, עוד משיכה, עוד משיכה, יולי מותק, את עוד נושמת? נושמת, נושמת.
שמעו, כל אחת שלא ניסתה ללבוש מחוך איכותי עם מלבישה, לא חוותה עונג אסתטי מימיה. זה כל כך נוח, וזה כל כך צמוד וזה כל כך כיף, הכל הדוק וקשיח ומושלם, ובמראה זה כל כך מ-ה-מ-ם, רק הציצים האלה, המחשוף שלי כמו מזרקה שבמקום מים בוקעים ממנה ציצים, עולים ומפכפכים עד לצוואר, מגדל פורנוגרפי מפואר ומדהים בגמישותו. ואמרו לי שזה קצת לא נוח, קשה לשבת או משהו, אבל זה לא נכון בכלל, זה כל כך נוח, הייתי יכולה לישון עם זה, שום דבר לא זז, הגוף כמו פסל, אין שום רטט, כמו יציקת שיש מרהיבה, אולי אני מגזימה קצת, אבל אתן לא מבינות כמה זה אדיר. טוב, איזה שטויות, ברור שאתן מבינות, רובכן (נראה לי) עשיתן את זה מתישהו, אבל אללי, כמה שנהניתי היום!!!
וכולם צדקו, כל נסיונות ההתחכמות שלי, עם הסרטים האדומים והתחרות השחורות וכל הדברים האלה, הכל סתם חרטה, אין על שמלת כלה קלאסית מהממת מדהימה הכי יפה שיוווואווווווווו!
אז ברור שנצטרך לתפור אותה מחדש, בגלל הציצים. וגם הקימור בגב, צריך להתאים אליו את המותן. ובכלל לא בחרתי עדיין. סתם מדדתי כמה שמלות, בשביל לקבל תחושה. ואוי כמה שזה היה כיף. אני יכולה לקבל שלוש כאלה? איך אני אבחר רק אחת?! ומה, רק יום אחד? אני לא יכולה לקבל הרבה כאלה וללכת איתן כל יום לביצפר? אבל... אבל...
טוב, פאק איט, אני פורשת מכל האקדמיה הזאת, אני חייבת להיות כוכבת קולנוע, אחרת אני לא יודעת איך אני אשיג את המטרה הנעלה של ללבוש שמלות בנפח כזה באופן קבוע. חייב להיות פתרון. לא ייתכן שאפרד ממנה אחרי יום אחד, פשוט לא ייתכן.
(אה, כן, היה את כל הסיפור הזה עם התקציב, קצת קשה לי לחשוב על זה כרגע 😜 חי חי. אבל אני אהיה ילדה טובה ואלך לבריידל שופ. באמת. אפילו הגעתי לדיזינגוף היום והם פשוט לא ענו לטלפון. ואני אתפוס אותם. מבטיחה).
יו, כמה שזה כיף. לא מבינה למה עד עכשיו לא עשיתי את זה סתם בשביל הכיף. תאמינו לי, ילדות בנות שבע יודעות איך להנות מהחיים. מעכשיו אני עושה את זה כל שבוע. יו, כמה שזה כיף.
לפני 13 שנים. 23 ביוני 2011 בשעה 19:09
