וואו, כמה שאנחנו שונים. לפעמים זה נורא מתסכל, כמה שאנחנו מרגישים הכל אחרת, רואים הכל אחרת, חווים הכל אחרת.
ואני אומרת לו - הלוואי והייתי אחרת, יותר קלה עבורך, לא זקוקה לדברים שאינך יכול לתת.
והוא עונה לי - לא צריך. תהיי מה שאת. תהיי כמו שאת. אני לא רוצה אותך אחרת. זה לא "יותר מידי" בשבילי, להכיל אותך כמו שאת, על כל גוונייך.
ואני כאן בשבילך, לא בדבר זה או אחר אלא ב-100%. ושונה ממך ככל שאהיה, אני מקבל אותך כמו שאת, לא "על הטוב והרע שבך", כי הכל טוב. בדיוק כמו שאת, אני אוהב אותך ככה, לא "למרות" מה שאת אלא דווקא "בגלל".
זה מה שאת ואל תרגישי רע על מה שאת.
והקיצוניות שלך, היא חלק ממך.
ואני פה בשבילך, לוקח אותך איתי באשר אלך והולך איתך באשר תלכי,
ולאט לאט, בתכלס, בסופו של דבר אני כן נותן לך הכל.
(כל זה פראפרזה, לצורך הקיצור. ובפראפרזה על הפתיחה המקסימה של "תקוות גדולות" - זה לא מה שהוא אמר, אבל זה מה שאני שמעתי).
איך בני אדם בשר ודם יכולים לעוף קרוב לשמש?
כך: להיות נאהב באופן הזה. כשאוהבים אותך ככה, בהכלה המופלאה הזאת, כל יום יחד הוא עוד משב רוח תחת כנפיך.
* * *
תודה על אתמול בלילה, אהובי, מלכי.
ובלי קשר לזה - גם הסקס היה מעולה :)
לפני 12 שנים. 19 בדצמבר 2011 בשעה 11:37
