אל תברחי.
אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להזיז את המוח שלי חזרה למסלול. אני כבר לא בטוחה שדווקא הפרעת קשב היא הבעיה. אמנם יש לי קושי מסויים לסנן גירויים, אבל שמתי לב שזה קושי שאני יכולה להסתדר איתו. מה שהכי קשה הוא לשמור על ריכוז כשאני עושה משהו שקשה לי. אני מרגישה צורך כמעט בלתי נשלט כל הזמן "לעצור באמצע". זה גם מה שאני עושה עכשיו, אה? 😄 אבל הכתיבה עוזרת. הכתיבה יותר טובה ממשהו שבאמת יסיח את דעתי ויתן לי לחשוב על משהו אחר. כל כך מתחשק לחשוב על משהו אחר.
אני אומרת לעצמי: אל תברחי.
סיימי את המשימה. הביאי אותה לסופה. השלימי מטלה לגמרי, כך שתוכלי למחוק מהרשימה.
ב-ש-ל-מ-ו-ת-ה.
השאירי את המוח שלך במסלול!
אני לא טובה בזה במיוחד, אבל נדמה לי שאני מצליחה הפעם. אני פחות גרועה מהרגיל.
* * *
אני לא יודעת אם הטיפול עוזר. אני לא מרגישה השפעה ישירה שלו. בלי קשר אליו התחלתי את השנה עם אנרגיות חדשות ועם המון מוטיבציה לעבוד על עצמי, ואני באמת משתדלת לזכור את הלקחים מהעבר ולהישאר במסלול. עם מעידות, אבל משתדלת. הולך לי יותר טוב הפעם. לא הכל טוב, אבל יותר טוב.
אבל אולי הטיפול עוזר, אולי זה נותן לי קצת יותר כח להשקיע במה שצריך.
בינתיים בלי כדורים. הכי הרבה שלקחתי היה כמה טיפות ולריאן לפני השינה.
קל ונעים לכתוב אבל אני צריכה לחזור לסדר היום שלי.
קל ונעים לכתוב!
למה אני לא מרגישה ככה כשיש "צריך" שתלוי מעלי? כמה חבל. הלוואי והייתי יודעת לנתב את כמה שקל ונעים לכתוב, לעבר מטלות הכתיבה.
זה לא חשוב עכשיו. רק רציתי לכתוב לעצמי תזכורת:
אל תברחי.
גם כשזה לא פשוט.
תקעי את הרגליים עמוק באדמה ואל תזוזי מפה.
פשוט תמשיכי.
אל תחשבי על מה שיהיה אחר כך.
פשוט אל תזוזי מהעמדה. אל תגידי לעצמך "מגיעה לי הפסקה", את יודעת שזה שקר.
פשוט תעשי את זה.
המשפט הזה לבדו מספיק כדי לשתק אותי - "פשוט תעשי את זה".
זה תמיד הצחיק אותי. תמיד היה לי אומץ למה שאנשים אחרים היו בהלם ממנו, ולא היה לי אומץ לדברים הכי טריוויאליים.
לא, את תסטי מהנושא!
זו המנטרה שלך להיום: לא לברוח. לתקתק. לא לברוח. לתקתק. לא לברוח. לתקתק.
וזה עובד.
מגניב שזה עובד.
הרעיון נשמע כמו אמונה תפלה מטופשת במיוחד. אבל זה אשכרה עובד. מנטרות, אני מתכוונת.
לא לברוח. לתקתק.
לתכנן את הזמן.
משימות בנות פעולה בודדת.
משימות מתוזמנות.
לתזמן הכל לפי משימות בנות פעולה, כמו רשימת סצנות לצילום.
לא לברוח.
אל תברחי.
אל תתני לראש לנדוד.
תישארי פה, על האדמה, בעולם הדברים הארציים.
לפני 12 שנים. 16 בינואר 2012 בשעה 11:01
