זה קטע כזה עכשיו, למחות נגד תרבות הצריכה. כולם מוכנים לצאת להפגנה. להדביק סטיקר. לזעוק נגד אי-הצדק. כולם מוכנים להצביע בעד זה שייקח את הכח מהעשירים. הגרפיטי הזה מצטלם כל כך טוב.
אנחנו עובדים יותר, צורכים יותר, כי ככה אומרים לנו, כי זה מה שכולם עושים, כי אנחנו צייתנים.
אבל מי מוכן להפסיק?
לא רק למחות נגד זה - אלא באמת להפסיק?
מי מוכן להפסיק לאכול מזון מהיר - כי השפע של מזון מהיר המוצע לנו גורם לנו לייצר יותר מידי ולכלות את המשאבים?
מי מוכן להחזיק פחות בגדים - כי אופנה היא שקר?
מי מוכן לוותר על איפור - כי האדרת היופי היא הבל?
מי מוכן לוותר על גאג'טים - כי הם רק עוד מנגנון של תרבות הצריכה?
מי מוכן לומר היום -
אני לעולם לא אשן במלון יוקרתי. אני לעולם לא אלבש בגדי מעצבים. אני לעולם לא אענוד יהלומים. אני לעולם לא אקנה משחקי מחשב. אני לעולם לא אוכל בשר קובו, קוויאר, כמהין. לעולם לא תהיה לי מכונית נורא מגניבה. לעולם לא יהיה לי בית גדול. כי אני לא צריך את הדברים האלה. ואני בסדר עם זה.
מי, כשהוא רואה בטלויזיה איך חי העשיר המופלג, לא חש צביטה של קנאה? מי אומר לעצמו - הדברים האלה לא צריכים להיות בכלל? כי אף אחד לא יהיה מאושר פחות, אם ההזדמנות לחוות הנאות כאלה לא תוענק לו.
הכעס הזה, על העושר שנמצא בידי מעטים, אני אאמין לו כשהוא יבוא מפי מי שלא היה רוצה, בסתר ליבו, להיות עשיר.
לא כפנטזיה להשתעשע בה - אלא כחיים שהיה רוצה לעצמו.
מי שאומר, "אף אחד לא צריך לחיות ככה", האם הוא ימשיך להאמין בזה כשהגלגל יסתובב וה"ככה" הזה יגיע אליו?
הצלחה בחיים לא נופלת מהשמיים, בדרך כלל. אלה שיותר מצליחים מאיתנו לרוב היו מוכשרים מספיק ועבדו מספיק כדי להשיג את מה שהשיגו. וזה תמיד יהיה ככה. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשנות הוא מה שאנחנו, כחברה, תופסים כהצלחה.
לומר "זה לא הוגן שפלוני יותר מצליח ממני" זה צבוע. מי שמוכשר יותר יצליח יותר בכל מקרה. השאלה היא מה היינו רוצים שיהיה שיא ההצלחה עבורנו, במה היינו רוצים לקנא.
"אני לא קורבן תרבות צריכה" - יש מישהו שיכול להגיד את זה?
"אני מסרב/ת להיות קורבן תרבות צריכה" - מה זה אומר מבחינתך? מה זה דורש ממך, לדעתך?
לפני 12 שנים. 7 בפברואר 2012 בשעה 17:59
