ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
(נתן יונתן)
* * *
חופים הם לפעמים שיעור.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1_%D7%A7%D7%95_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A3
* * *
חופים הם לפעמים געגועים לשמש.
רגע אחד היא צורבת
עוד רגע היא תמונה יפה
ואז נעלמת
ולמרות שהסתכלת כל הזמן וראית אותה זזה, תמיד נדמה לך שזה כל כך מהר.
כך האנשים שעוזבים אותך
כל היום אתה מתגונן מהם
ואז, נורא מהר, הם הופכים לתמונה
וברגע שנעלמו אתה מרגיש שלא הספקת להיפרד.
אני יושבת על חול
מתבוננת בה
מרגע לרגע הצבעים משתנים
אם אנסה לצלם אחמיץ את הרגע
אני רואה אותה טובעת חסרת אונים בים
ולא יכולה לעשות שום דבר.
כשהיא נגמרת,
אני נושמת לרווחה. מסירה את הכובע ואת הנעליים, עוצמת עיניים, מקשיבה לרוח. ונכנסת לים.
* * *
יש דברים שלא נותנים שימדדו אותם.
אבל אנשים ממשיכים לנסות, דור אחר דור.
לפני 12 שנים. 3 ביולי 2012 בשעה 7:18