אחד הסרטים שאני יכולה לצפות בהם שוב, ושוב, ושוב. פשוט סרט מקסים וכיפי כל כך.
למי שלא מכיר אני לא אכנס פה לספויילרים, בואו רק נגיד שמדובר בכמה אנשים שיש להם איזו בעיה. הם הסתבכו באיזה מצב ושוברים את הראש איך לצאת ממנו. אחד מהם, ג'ו, יידפק יותר מהאחרים. עובר על ג'ו יום מעצבן בטירוף, ואי שם באמצעו מופיעה השיחה הבאה:
Lucas: Joe, I think it's gonna be ok.
Joe: What makes you think that?!
Lucas: Who knows where thoughts come from? They just appear :)
ואז לוקאס עושה את הפרצוף הכי תמים שלו וכל כך מתחשק לך להעיף לו את סטירת חייו.
* * *
לפעמים מתחשק לי להעיף לך את הסטירה הזאת. כשאתה אומר דברים בלי ביסוס ועונה על שאלות גם כשאתה לא יודע את התשובה. בכל רגע כזה, אני נזכרת בפרצוף המיתמם של לוקאס, שגורם לך כמעט להאמין שהוא לא יודע כמה מטופש הוא נשמע.
אבל אתה יודע, לוקאס יוצא בסדר בסוף. הוא עושה הכל לא נכון ואז בסוף הוא איכשהו יוצא בסדר.
אתה גם לא הנושא של הפוסט, כפי שאולי שמת לב. אני פשוט אוהבת את הסצנה הזאת, את איך שהיא מעוררת המון הזדהות. גם עם צד ג'ו (שאחרי מספיק יציאות מעצבנות נשבר ודופק ללוקאס מכות), וגם עם לוקאס - כי נורא מתחשק לפעמים לומר את המובן מאליו, או את הדבר שאתה יודע שיעצבן את השומע אבל תקוע לך בראש, או ללחוץ על הכפתור שעדיף לא ללחוץ עליו פשוט כי הוא שם, או לעצבן מישהו שאתה אוהב רק כדי לתת לו תירוץ להרביץ לך.
איך בא לי לראות את הסרט הזה שוב. למרות שאני זוכרת במדוייק כל מילה ממנו. עדיין, פשוט כיף.
