אבל לא בגלל היתרון המספרי שלהם. לא לא. מה זה כבר יתרון מספרי בשביל תהליכים הסטוריים? אני לא מצפה מהפרולים להתעורר יום אחד ולעשות מהפכה. אם הם היו רוצים להתארגן ולעשות מהפכה, הם לא היו פרולים.
אבל מהם צפויה הישועה, למרות שהם לא מסוגלים להביא אותה במודע, למרות שהם לא חושבים עליה, לא ינסו לעולם להביא אותה ולא יודעים שהם יכולים. אם הם היו יודעים, הם לא היו פרולים.
זה קצת כמו לומר "הילדים הם העתיד שלנו".
התקווה צפויה מהפרולים כי הם לא מנסים לצפות את העתיד, וזה הכרחי להכלה של תקווה. תקווה לא יכולה להתקיים כשהכל ידוע. עלינו לתלות את תקוותינו בפרולים בגלל שיש להם דברים טובים יותר לעשות מאשר לכונן מהפכה. התקווה צפויה מהפרולים בגלל שהם לא מנסים לנהל את העולם, לא מנסים לדעת מה מוסרי לכל האנשים בעולם, לא מנסים לחשוב במוסר של מספרים גדולים. הם יודעים להיות מוסריים בבית, בשכונה שלהם, לכל היותר בקהילה. כשהם חושבים על מיליוני בני אדם הם לא חושבים על מוסר אלא על כח ומאבק ונצחון ונקמה. בשביל לחשוב על מאבקים פוליטיים הם משתמשים בתמונה של ילד אחד עצוב, צילום בעיתון, כותרת צעקנית, סיפור אישי מרגש. כי ככה הם חווים את העולם.
חברי המפלגה לועגים להם. הם בזים לויכוחי-בית הקפה הקטנים והנרגשים שלהם ולדעות האספסופיות שלהם - כי האספסוף לא רואה את התמונה הגדולה, את טובת הכלל, את החזון.
מה שכל כך מסוכן ברוב המנהיגים הוא שיש להם חזון, ומה שעוד יותר מסוכן הוא שהם מאמינים שהם רואים את התמונה הגדולה. זה החלק החמור ביותר. הם מאמינים שיש להם תמונה שלמה של המציאות ושהם רואים את כולה ומבינים אותה. מן הסתם אין להם, אבל הם חושבים שהם יודעים את האמת עבור כולנו, ובגלל שהם כל כך מאמינים בעצמם - הם מעניקים לעצמם את הזכות לקבוע לכל האספסוף הבור והתועה מה טוב בשבילו.
אנחנו לא באמת בנויים להתארגן בקהילות בנות מיליון חברים.
התקווה צפויה מהפרולים כי רק פרולים יכולים להיות מאושרים.
* * *
סיימתי לקרוא את "עולם חדש מופלא" כבר לפני ספר וחצי, והוא לא עוזב אותי והוא לא יעזוב אותי עוד הרבה זמן, ואני עוד אשוב ואתייחס אליו לא מעט, בהקשרים שונים.
והמסר הפשטני שאפשר לגזור (לא אומרת שכדאי, אבל אפשר) משם הוא שהחברה המודרנית (כפי שהיא מתוארת שם) היא חברה גרועה, שהיא לא דבר טוב לשאוף אליו, שהיא הורסת לנו את האנושיות ואת היופי ואת האמת, הכל למען העונג המיידי וכמה שזה הופך אותה לשטחית ומעפנה. בסדר, בסדר. בשביל להניח שיופי ואמת כל כך חשובים ששווה לסבול בשבילם, נצטרך דיון פילוסופי קצת יותר מעמיק. אבל מה שחשבתי כל הזמן, גם כשקראתי וגם לפני כן בזמן שראיתי את הסרט -
החברה הזאת, שהמנהלים שלה מוכרים אותה לציבור כיעילה ויציבה - היא בחירה גרועה פשוט בגלל שהיא כה שבירה. החברה כולה ניצבת על כפיס דק אחד שכל זעזוע קל יכול להפיל אותו ויחד איתו את כל הציוויליציה המורכבת והמשומנת. הכל כל כך עדין וכל משב קטן של תנועה לא צפויה מאיים על המערכת כולה. השיטה גרועה משום שהיא לא מסוגלת להכיל תקלות. רגע אחד של היסח דעת, זר אחד שפולש, לילה אחד של הפסקת חשמל שתקטע את שטיפת המוח - כשלון אחד, והחברה כולה בסכנה.
החברה הזאת לא תשרוד. היא שורדת דור, שניים, שלושה - אבל בכל שנה בה היא מתקיימת היא זורעת את הזרעים למפלתה.
בגלל זה הקפיטליזם עובד כל כך טוב. כי הוא לא צריך להיות כל הזמן עסוק בפעולות ריסון וויסות ובקרה וניהול פרטים שוליים. הוא יודע להכיל כשלונות, הוא יודע להכיל חוסר רציונליות (למעשה, משתמש בה לתועלתו), הוא יודע להכיל הטרוגניות, אי-שפיות, פשע, פרוורסיות, והכח הכי גדול שלו - הוא יודע להכיל את כל מי שמורד נגדו.
לא שאני חושבת שזה מה שטוב בשבילנו. עוד לא דיברנו על "טוב". אבל הוא שורד. לא בגלל שזה מה שראוי שיקרה, ולא בגלל שזה מה שהכי מתאים לבני אדם, ואפילו לא בגלל שזה מה שיעיל. לאורך זמן (במבט של מאות שנים), אני בכלל לא בטוחה. ומאין לי בכלל להיות בטוחה בדברים כאלה.
אבל הוא שורד, כי בני אדם מצאו שיטה שיודעת להכיל את המרידות נגדה. וזה דוחף את תאריך התפוגה של הכח שלה לרחוק הרבה יותר.
בעצם, אנחנו מאד דומים לציוויליזציה של "עולם חדש מופלא", יותר דומים לה מאשר המחבר העז לדמיין שנהיה. כולנו לינדה, רודפים אחרי מנת הסומה הבאה בעודנו מניחים לילדינו להציץ בעותק בלוי של כתבי שייקספיר. כל העולם שבנינו, בנינו כחיפוש אחר סומה. יש לנו מסוקים ויש לנו מוסיקת ריקודים ויש לנו משככי כאבים קלים לצריכה המונית ויש לנו מחקר גנטי ויש לנו אמצעי מניעה ויש לנו אבטיפוסים של מגעונים ואנחנו עובדים במלוא המרץ כדי שנמצא הדרך ליצור את היהלום שבכתר - סומה.
ובקרוב יהיה לנו טלסקרין.
