כי אני רוצה לכתוב את זה שוב: התקווה צפויה מהפרולים משום שרק הפרולים יכולים להיות מאושרים.
היוונים המפורסמים ההם ידעו את זה, וקיבלנו את דעתם בנושאים רבים, אבל את הפינה הקטנה הזאת שמישהו לא סגר, או שסגר והנייר לא שרד (תרחיש נפוץ), אף אחד לא סוגר, משום מה. גבי ניצן ניסה לסגור אותה, אבל מי כבר מקשיב לגבי ניצן. אני מניחה שגם אחרים ניסו אבל זה לא שוקע.
האושר לא נמצא ביעילות. האושר לא נמצא במנהל תקין וגם לא בתפקיד בכיר יותר. והוא גם לא נמצא, תאמינו או לא, ברווחה חומרית, למרות שהוא בהחלט נוח יותר איתה. והסוד הכמוס ביותר - האושר לא נמצא בהגשמה עצמית, במימוש שאיפות, בסיפוק מהקריירה, בהגשמת חלומות ובפטור מדאגות. האושר לא נמצא מאחורי היעד הבא שאנחנו שואפים להשיג.
האושר נמצא בעיניהם של האנשים אותם אתה אוהב.
במקומות אחרים אפשר למצוא דברים נהדרים אחרים - הנאה, סיפוק, גאווה, אפילו שלווה. אלה דברים בעלי ערך שאין לזלזל בהם. אבל לא משנה כמה נצליח לשפר את "החברה" (אם בכלל נצליח), זה לא יביא לנו אושר. רק הפרולים יכולים להיות מאושרים - כי הם לא משתתפים בוועדות, בישיבות, במסיבות עיתונאים, בדיווחים, בתוכניות, במיתווים, בשרטוטים, בהשקפות, בביקורות, בדגמים, במקצים, במיזוגים, בפיתוחים ובכל החלומות הגדולים האלה. הכח שלנו על עצמנו תמיד גדול יותר מהכח שלנו על כלל האנושות. ורק מי שלא עומד על הבימה אלא תחת חבלי הכביסה בחצר ביתו, יכול להתבונן בעולם מהזווית שממנה אפשר למצוא אושר.
