לפני 11 שנים. 7 בינואר 2013 בשעה 7:50
יש פוסט שירוקאפור כתב לפני שנתיים, שהוא עבורי הסדק שדרכו חודר האור.
ובכל פעם שעובר על הכלוב גל של [תופעה מאד מסויימת שיש לי מילה בשבילה אבל אני לא רוצה להשתמש בה כרגע], ובא לי לא לקרוא או לכתוב פה יותר לעולם, ובא לי להוריד לעצמי כאפה על זה שהשתתפתי ותרמתי ליצירת ה[הדבר הזה שאני שונאת] ועל זה שבכלל היה לי מה להגיד, ובא לי להתכרבל בפינה ולבכות על גורלה המר של האנושות -
בכל פעם אני חוזרת וקוראת את הפוסט הזה, ואז אני מרגישה שאני לא לבד, וזה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב. אז אני לא בוכה, אלא נושמת עמוק ומתנחמת, יוצאת בשקט וחוזרת כשהגל שוכך.
תודה, איש טוב וחכם שלא פגשתי מעולם.
