ובדרך כלל אני לא אוהבת את כל ה"בואו נספור כמה נשים יש שם" אבל פה היעדרן בלט עד כדי כך שזה הציק לי בעין. אני מבינה שככה זה בספר, נו, אז מה שיש לי לומר כנראה מתייחס לספר בעצם.
אין נשים. וזה לא שאין *נשים לוחמות* שאת זה אפשר איכשהו לתרץ בתקופה שבה נעוצה העלילה (למרות שבתכלס, זה לא כזה משנה. הרי זו תקופה בדיונית, המחבר יכול היה לאפיין אותה איך שבא לו) או בקונספציות של התקופה בה הספר נכתב. אלא שאין נשים בכלל. בשום מקום. בשום תפקיד. אף אחד לא מזכיר אשה כלשהי. הן פשוט לא קיימות! העולם המדומיין הזה דומיין ללא נשים ששוכנות בו. אולי הן מופיעות כניצבות, בתוך המון של "אנשים נשים וטף" אבל הן לעולם לא מופיעות בסובייקט. בעצם, הן אפילו לא מופיעות כאובייקט! אני יודעת שיש בקולנוע קטע כזה, שהרבה פעמים לא מכניסים דמויות נשיות "סתם", אם העלילה לא מחייבת את זה, אבל זה כבר היה לא אמין בכל קנה מידה.
אה, רגע, יש אשה אחת (חיפשתי קצת בגוגל, נראה שזו דמות שלא הופיעה ב"הוביט" אלא הושאלה על ידי הבמאי מספר אחר, תקנו אותי אם לא הבנתי נכון). זוהי אשה קסומה, זוהרת באור לבן, מופיעה בסצנה אחת וממלאת תפקיד של מעין משקיפה, דמות פלאית שחיצונית למהלך העניינים השוטף, יצור נשגב שלא נוטל חלק במסיבה. אגב, אם כבר מדברים על טולקין, שאת ספריו לא קראתי, ב"שר הטבעות" אפשר היה לראות אצל האלפים הבדל משמעותי בעניין הזה. זה כך בספר או שגם פה הבמאי הוסיף נוכחות נשית שלא הייתה במקור?
בעודי צופה בסרט הזה, התחלתי לחשוב (זה סרט ממש ארוך עם הרבה סצנות ללא טקסט) על כך שקהל היעד של סוגת הפנטזיה והמדב מורכב מהרבה יותר גברים מאשר נשים. התחלתי לחשוב על כך שאולי הז'אנר הזה קוסם עד כדי כך דווקא ל"חנונים", אלה שקצת קשה להם עם נשים, שלא יודעים איך לגשת אליהן ושחווים אותן כמשהו "אחר", כי מוקמים בו עולמות ללא נשים. ואולי החץ הוא בכיוון ההפוך - אולי מחברי היצירות חושבים על הקהל שלהם כקהל של בנים ולכן יוצרים דמויות ברות הזדהות עבור בנים.
אני לא חושבת שכל זה נעשה בכוונה ובטח שלא חושבת שיש פה כוונת זדון. אבל יש תופעה, לא? בנות חסידות טולקין - אתן הרגשתן בזה? אני ממש הרגשתי שקשה לי להתחבר לסרט. אני יכולה להתחבר לדמות גברית ראשית, אין עם זה שום בעיה, אבל הנשים שם לא סתם היו חסרות - הן נורא בלטו בחסרונן. זה כבר היה לא הגיוני. וזה שכשכבר מופיעה אשה אז היא היצור הנשגב הזה במקום להיות חלק מקבוצה כלשהי, רק הדגיש את כמה שזה עולם ללא נשים. בכלל. לאף דמות חשובה שם אין אפילו אם או אחות, שלא לדבר על ידידה. לבילבו יש סבתא-רבא ושם זה נגמר.
ג' ק' רולינג מדברת על זה הרבה בראיונות. סליחה באמת שאני משווה, אבל מה לעשות שהיא זאת שמדברת על זה. רולינג אוהבת לדבר על כך שהיא נותנת את הדעת על כך שגם בנות יקראו את הספר, ועל כך שהנשים אצלה אמיתיות (סוג של), שהתפקיד שלהן בעלילה הוא לא כזה שצריך להיות אשה בשבילו אלא היא מחלקת את התפקידים בין בנים ובנות מבלי שהתפקיד יחייב את המגדר. אני חושבת שהיא קצת פלצנית וקצת מתייפייפת, אבל אני מאמינה שהיא אכן חשבה על זה כשהיא כתבה. האם מוצא חן בעיני שצריך במודע ובכוונה להכניס נשים לסיפור, זו כבר שאלה אחרת.
מה קורה בתוך הראש המרהיב שלך, ג' ר' ר' טולקין? איך זה שעצמת עיניים ודמיינת, דמיינת ארוכות ובכח המצאה יוצא מן הכלל, דמיינת עולמות שלמים, דמיינת עמים יחד עם השפה וההסטוריה שלהם, דמיינת ארצות על כל עושר נופן, דמיינת קרבות אדירים רבי משתתפים, דמיינת דמויות על כל אילן היוחסין שלהן וכל מרכיבי האישיות העדינים שלהן, איך זה יכול להיות שכשעצמת עיניים וראית בדמיונך המון התרחשויות מרתקות, איך זה שבתמונה המורכבת והעשירה שעלתה בדמיונך לא הופיעה, אפילו במקרה, למשך ספר שלם, אף לא אשה אחת? איך צריך היה להיות בנוי העולם הפנימי שלך, בשביל שתצליח לדמיין דווקא כך?
