בסוף אני אתחיל לחשוב שאפשר פשוט לשים לבחורה מצבטים על הפטמות והיא תמות על זה. ככה סתם.
עם גברים זה לגמרי עובד, אתם יודעים.
אפשר ככה, ללא הקדמות, לגעת לו בזין. איך שאת רוצה. זה תמיד יהיה לו נעים. המגע שלך תמיד יתקבל בברכה. זה אף פעם לא ירגיש לו שונה, או לא במקום, או לא בדיוק כמו שהוא היה רוצה את זה. אם יש משהו שהוא אוהב - אז הוא פשוט אוהב את זה. לא בתנאים מסויימים או בהקשר מסויים. אוהב או לא אוהב.
עם כאב זה לא עובד ככה.
כאב צריך הקשר אחרת זה לא זה.
אי אפשר פשוט לשים לבחורה מצבטים על הפטמות בלי שהבאת אותה לנקודה שבה זה המשך של משהו.
ודרך אגב, עם התנהלות מסויימת אפשר לגרום לה תמיד לחיות בנקודה הזאת. זה 24/7, לא? לעולם לא לצאת עד הסוף. תמיד להיות במוכנות הזאת. זה לא כל כך קיצוני, כשחושבים על זה, לא? ככה תמיד דמיינתי את האהבה. מוכנות שלעולם לא עוזבת. אש קטנה מתחת לפלטה, שהולכת אתך כל הזמן. אחד מפתגמי הילדות הלעוסים אומר שההתאהבות היא להבה ואהבה של מערכת יחסים ארוכה היא גחלים לוחשות. ופעם חשבתי שזה רק מתייחס לכך שזוג נשוי כבר לא בוער כמו בהתחלה, שהחום הוא אחר, פרוע פחות, יציב יותר. אבל עכשיו אני חושבת שיש דרך אחרת לראות את זה.
גחלים לוחשות אומר שלא צריך בכל פעם לבנות את המדורה מהתחלה. כשהחום הנמוך כל הזמן נשמר, נורא קל לשחזר. טיפה קטנה של דלק, חתיכת נייר, נורא קל להצית את האש שוב. וכשאין את החום הנמוך הזה, אז בכל פעם שרוצים להתחמם שוב צריך מהתחלה, לאסוף זרדים, לשפשף אבנים, לעשות פוווווו עד שסוף סוף הלהבה מועילה בטובה לעלות. אז נכון שאפשר לשפוך מלא דלק על הכל ולסגור עניין, אבל כולנו חגגנו מספיק ל"ג בעומר בשביל לדעת מה קורה כשמתחילים עם הדלק והאלכוהול והצמיגים. אז בואו לא נלך לשם.
אז גחלים.
גחלים!
אני מעדיפה בכל פעם לעלות מהגחלים מאשר שיבואו וישפכו עלי גלון דלק כאילו שאני איזו ערימת קרשים. וגם עץ לא בוער אם מקלקלים לו את מזג האוויר.
