לפעמים אני חושבת שזה מעולם לא היה בשביל הסקס, בעצם.
זה לא לגמרי נכון לומר את זה, כי אני מאד נהנית מאלימות בסקס, ובכל זאת. אני זוכרת הרבה פעמים שראיתי בסקס חלק מעסקת חבילה, ולא החלק החשוב. חלק מהנה, חלק רצוי, ובכל זאת הוא היה בונוס ולא המטרה. מעין תופעת לוואי. אני זוכרת שחשבתי "איך בא לי שמישהו יפרק אותי". לא שינה לי כל כך אם יהיה זיון או לא. לא התעמקתי בשאלה הזאת. חשבתי שזו עסקת חבילה. רק עכשיו אני חושבת, שהייתי יכולה לקבל את זה בעוד דרכים. לא שהדרך שבה השתמשתי הייתה רעה, אלא שפשוט היו עוד דרכים ומוזר שמעולם לא חשבתי עליהן. אני מניחה שפשוט מצאתי משהו שעובד וכל עוד זה היה זמין לא חשבתי לחפש אלטרנטיבה. רק כשמצאתי את עצמי במצב שבו אני לא יכולה "לקבל את המנה שלי", התחלתי לנתח את הצורך, לנסות להגדיר אותו, לשים את האצבע על המיקום המדוייק בו מייצרים את הסם, כדי למצוא לו תחליפים.
אבל ההתניות הישנות לא נעלמות גם כשמבינים שהן רק התניות. אני לא חושבת שאי פעם אוכל לנתק את זה לגמרי. אולי בגלל שגם כשזה לא בדיוק סקס, זה עדיין אינטימי. זו עדיין היחשפות.
חה חה חה. מה פתאום, זה לא זה. מה פתאום היחשפות? מה פתאום אינטימיות? היו מקרים בהם ניצלתי אנשים בשביל לקבל את המנה שלי ולא הייתה בזה טיפת אינטימיות. הם קיבלו את הסיפוק שלהם ואני קיבלתי את הסיפוק שלי ונפרדנו כלעומת שנפגשנו מבלי לראות זה את זה בכלל בעודנו משתמשים זה בזה.
ובכל זאת, אני לא יכולה לנתק את זה. בגלל זה אני לא יכולה לחפש את זה מחוץ לזוגיות. לא משנה כמה אנתח את זה, לא משנה כמה אעשה לזה רציונליזציה, אני לא יכולה לתת לאדם אחר לגעת בי ככה. למה דווקא זה, לא?
זוכרים את הקטע בתחילת "ספרות זולה", עם השיחה על עיסוי כפות רגליים, ועל השאלה אם זה אקט מיני או לא? ג'ולס טוען שזה אקט תמים, אפלטוני לגמרי, ובטח שלא דבר שאמור לעורר את זעמו של בעל קנאי. וינסנט מנצח בויכוח כשהוא שואל את ג'ולס אם יהיה מוכן לעסות כפות רגליים של גבר.
אני יכולה בקלות לעסות כפות רגליים של אשה או גבר מבלי שתהיה לזה שום משמעות. אני יכולה גם לעשות את זה ככה שכן תהיה לזה משמעות. יותר קל לי לדבר על עיסוי גב, כי את זה עשיתי הרבה פעמים להרבה אנשים שונים. לפעמים זה אפלטוני לגמרי אבל בסיטואציות מסויימות זה לא יכול להיות. היו פעמים שהרגשתי את המתח המיני מתעצם עם כל תנועה של כף היד. זה קרה גם כשלא רציתי שזה יקרה. פשוט מרגישים את זה באוויר. זה מהדברים האלה שהיינו עושים, בגיל שש עשרה בערך, כשרצינו לגעת ולבנות מתח מיני אבל להעמיד פנים שאנחנו לא עושים את זה. בגיל מבוגר יותר זה עדיין עובד ככה - זה רק שהצורך להסתיר את הכוונה המינית פוחת. הוא כבר לא נוכח בכל מפגש זוגי. לפעמים אנחנו יכולים להודות בפה מלא בכך שאנחנו חשים משיכה, מעוניינים במגע, מעוניינים בעונג. בגיל צעיר יותר, כל מגע מחייב תירוץ. זה היה אחד התירוצים המוצלחים. למיטב זכרוני זה עבד בכל פעם.
והיום אני יכולה לקבל עיסוי גב מידיד, וגם אם ארגיש שהוא נהנה מזה קצת יותר מידי, עדיין לא ארגיש שאני בוגדת בבעלי. אולי ארגיש דגדוג קל של חציית גבול, ארגיש שזה קצת לא בסדר, ארגיש שאני קרובה לאזור האסור - אבל לא ארגיש שאני נמצאת ממש בתוכו (בתוך האזור האסור).
אבל אם העיסוי הזה יהיה עם שוט - פתאום נדלקת לי נורה אדומה ענקית שזועקת "אסור!". למה? בגלל ההתניה שנשארה לי מלפני כמה שנים? בגלל שככה התרגלתי לחשוב על זה? בגלל שככה נראה לי שהוא יחשוב על זה? בגלל שככה אני לימדתי אותו לחשוב על זה?
אני לא יודעת. באמת לא יודעת.