קראתי אותו שוב, אתמול. גם בקריאה שניה לא יכולתי להניח אותו, למרות שלא עבר כל כך הרבה זמן.
אבל הדברים שנתפסו לי בזכרון הפעם, הם לא אותם הדברים. בקריאה הקודמת נגעו לליבי הדקויות ביחסי האנוש, העדינות שבה גורלות מתקפלים לצורות שונות על ידי מילה, אפילו הברה, ממוקמת היטב.
בקריאה השניה כבר התפניתי לחשוב על כמה שכל זה קורע לב.
בתולי נערה נמכרים למרבה במחיר. היא הייתה בת חמש עשרה. היה תיאור של התמונה. היא גורמת לך לדמיין את זה. גבר מבוגר, קונה בכסף את הזכות להיות הראשון שיבעל אותה. גבר מבוגר, בן ארבעים לכל הפחות. רואה מולו נערה בת חמש עשרה, ובועל אותה. כשהוא פורש מגבת על המיטה ואומר לה שהמגבת תספוג את הדם, היא אפילו לא יודעת על איזה דם הוא מדבר. הוא אומר לה היכן לשכב. ההבעה בעיניה ריקה משהו, היא מבולבלת, אולי למרות האימונים בשליטה בתווי פניה ניתן לזהות את הפחד. היא אפילו לא יודעת מה מצופה ממנה בדיוק. אולי היא מצליחה לשמור על פנים קפואים, וודאי שאינה מחייכת. אולי היא מצליחה להסתיר את החרדה, אך אין סיכוי שהיא מצליחה להיראות נינוחה. היא צעירה מספיק בשביל להיות הבת שלו, אולי אף הנכדה, והמשא ומתן על המחיר נוהל בידי אחרים. הכסף יגיע לידיים אחרות.
האם הוא מבין שהוא אונס אותה? האם הוא יודע בכלל מה זה אונס? גם אם אף אחד לא סיפר לו, למה הוא רוצה בזה? הוא שילם הרבה כסף תמורת התענוג המפוקפק הזה. זה מהנה? אשה, לא, אפילו לא אשה עדיין - שוכבת תחתיו המומה, ללא ניע, בקושי מבינה את המתרחש. איזה מין גבר מקשר את הסיטואציה הזאת עם הנאה, או תשוקה, או תאווה?
בסוף הסיפור החלום מתגשם. היא זוכה בקרבתו של הגבר עליו חלמה כל השנים האלה. גם הוא מבוגר ממנה, ולא במעט. ומה אז? הוא נשוי, וזה לא משנה לה בכלל. היא מעולם לא קיוותה להיות רעיה. המירב שיכלה לצפות לו הוא מפגשים חודשיים, מעט חיבה, הרבה נדיבות. גברים מאז ומעולם היו מקור הכנסה. כל גבר יהיה עבודה. היא רק רצתה שהעבודה תהיה נעימה. כשהם נפגשים, היא מארחת אותו. מקשיבה לו, משעשעת אותו, מתאימה את עצמה לצרכיו. היא לא אומרת אם היא מרוצה. אולי זה כל מה שהיא יודעת. זה הכי הרבה שהיא יכולה לקבל?
אי שם באמצע, גבר אחר, גם הוא מבוגר מספיק בשביל להיות אבא שלה, מתנהג כמאוהב. הוא מחכה לה במשך שנים, עוזר לה כשאף מאהב שלה לא מסכים לעזור, חוזר וטוען שגורלותיהם קשורים, לא נהנה מחברה נשית שאינה שלה. כשהוא מתקרב סוף סוף לסיכוי לזכות בה - מה הוא רוצה? להיות השוגר-דדי שלה. זה כל מה שהוא רצה? היא כל כך חשובה לו, אבל נראה שאינו חושב על האפשרות להתראות איתה שלא במסגרת הסדר כלכלי.
כך מתנהגים אנשים שלא מעלים בדעתם שהם חופשיים?...
* * *
הסיפור כולו בדיוני. הוא חובר על ידי גבר אמריקאי. האם הוא פשוט תיאר את מה ששמע מהגיישות שראיין? האם הוא הרגיש את העצבות הזאת שמתחת לחלומות? לעליבות שבתוכם? הדבר הכי טוב שניתן לחלום עליו, שבעת שחולמים עליו נראה זוהר ולא מושג - הוא כל כך מעט.
היא מדברת הרבה על מים. כל חייה הם סערה בכוס מים. כאילו שהיא לא יכולה לעלות על הרכבת הבאה ולעזוב.
האם המחבר של הספר הזה שם לב למה שהוא כתב? האם בראש שלו, גם הוא יודע שקוראים לזה אונס, לא רק לפעם האחת ההיא אלא כל אורח החיים שלה?
זה ספר עצוב, ובקריאה השניה הוא העציב אותי הרבה יותר. מלא עצב כמו נהר תת קרקעי.
והמחבר... מי הוא בכלל, לכתוב את הלב שלה? מי הוא בכלל, לכתוב איך מרגישה נערה שאפילו לא יודעת מהם יחסי מין, כשהיא שוכבת מול גבר שקנה את בתוליה במכירה פומבית?...
עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי הוא בכלל לא חושב על איך שהיא מרגישה. הוא כותב מה קרה, והרעד שלה נראה מבין השורות. האם שאל את עצמו, כמה גאה אפשר להיות בקריירה שתמיד נפתחת באונס? כמה אפשר להבין את העולם מבלי להעלות את הדעת את הדרכים הנוספות להתקיים בו?
וכל הרעיות, השקופות, מאיפה הן באות? בעולם בו נשים נקנות בכזו קלות, בעולם בו גברים מכובדים מכלים את הונם על פילגשים, מיהן הרעיות? מה נדרש מהן? האם מישהו אוהב אותן? האם ולו לאחת מהן יש פנים?...
* * *
המלצות לספרים בעברית המכילים סיפורים של גיישות שאינן בדיוניות, יתקבלו בברכה.
