ובמקרה מיד אחרי הקיטורים על תיאורי הפורנו המאולצים והמעפנים ב"פרש הברונזה", נפלתי על "הגר" שמראה איך באלגנטיות, ברלוונטיות לעלילה, גורמים לזירמתו החמה (או משהו כזה) להישמע מעניינת. אז יש לנו את הסיפור על המשפחה הזאת וכל הסרטים המוזרים שהיא אוכלת, ואז פתאום, כאילו ללא הכנה מוקדמת, כאילו באופן ממש תקוע ולא קשור לכלום, פתאום הם מתחילים להזדיין - והמילים הן אותן מילים, והסצנות דומות, ובכל זאת זה מרגיש אחרת לגמרי.
אני פשוט כל כך אוהבת את הכתיבה של יוכי, ואפילו כשהיא תוקעת קטע פורנוגרפי ממש הזוי, זה יוצא טוב. אח, יוכי! תבורכי מסופרים!
מה שמזכיר לי: יש פה למישהו המלצה על סופר עברי, ועדיף סופרת? כל מה שניסיתי לקרוא מעצבן אותי. ב"הנה אני מתחילה" של יהודית קציר אני קוראת את העמוד הראשון כבר בפעם החמישית ומאבדת סבלנות. גם בעולם לא ממש מצאתי הרבה סופרות מעניינות. בואו נראה: טרייסי שבליה, פרנסואז סגן. וגם סופי בראסם, שקראתי ואהבתי ספר אחד שלה. אני לא מצליחה לחשוב על עוד. סימון דה בובואר - ולא בגלל ההגות אלא בגלל "דמם של אחרים" המהמם. לא מצליחה לשלוף עוד. תנו לי עוד.
קראתי את "הגר" לראשונה בגיל עשרים ואחת, והוא נכנס אצלי לפנתיאון של "סצינות פורנו נפלאות בתוך סיפורים שאפיונם הכללי אינו פורנוגרפי". קראתי אותו שוב אתמול והוא שוב סחף אותי כבעבר, אבל מצאתי בו הפעם דברים אחרים. זה תמיד נחמד לקרוא שוב ספר אהוב כעבור כמה שנים. הקורא משתנה. הסיפור נקרא אחרת. בקריאות שונות שמתי לב לדברים אחרים לגמרי. הספר המסויים הזה הוא גם מאלה שכדאי לקרוא שוב מיד לאחר הפיכת העמוד האחרון. יחד עם הגיבורים גם אתה עובר תהליך של שינוי נקודת מבט, וקטעים מתחילת הרומן שחוזרים אליהם כעבור מספר שעות בלבד, מוארים באור שונה לחלוטין. זה נהדר. אני אוהבת כשספרים עושים לך את זה. כבר אמרתי שאני אוהבת את יוכי ברנדס? כל ספר שלה מעביר אותי טלטלה.
הבו לי סופרת עברית קסומה!
(חוץ משפרה הורן. איך שכחתי את שפרה הורן? כמה נפלא - שפרה הורן! עם ששה ספרים תמימים שעוד מחכים לי! ואחד מהם אפילו אמור להיות לי איפהשהו בבית. הולכת לחפש אותו. אבל כבר כתבתי פוסט וזה, אז תנו בכל זאת).