"היה רק מלכוד אחד והוא מלכוד 22, שטען כי דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית, איננה אלא תהליך שכלי נבון. אור היה מטורף ויכול היה להיות מקורקע. היה עליו רק לבקש; ובו ברגע שהיה עושה זאת, כבר לא היה מטורף והיה עליו לטוס למשימות נוספות. אור היה מטורף בטוסו למשימות נוספות ושפוי אם לא טס, אבל אם היה שפוי היה עליו לטוס שוב. אם טס היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לטוס היה שפוי וחייב היה לעשות זאת."
ובכן.
לכל האנשים שמתים לקחת חופש ו"לא יכולים". לכל האנשים שזקוקים לעזרה אך בודדים מכדי לבקש אותה, עניים מכדי לשלם עליה, מפוחדים מכדי להעז להודות בכך, עייפים מכדי להרים את הדגל;
לכל האנשים שמרגישים כמו כשלון חרוץ ולא פונים לעזרה כי לא מגיעה להם עזרה כי הם כשלון;
לכל האנשים שקורסים תחת עומס ולא מבקשים עזרה כי הם מרגישים שהכל אחריות שלהם ואין אף אחד מסביב שמוכן לקחת דברים על עצמו;
לכל האנשים שלא אכפת להם מאף אחד ומשום דבר אבל ממשיכים להעמיד פנים שכן כדי לא לפגוע באף אחד כי בעצם אכפת להם בדיוק במינימום הנדרש;
לכל האנשים שלא נהנים משום דבר אבל ממשיכים להעמיד פנים כדי לא להרוס את ההנאה לאחרים;
לכל האנשים שדואגים לבטחונם האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית ומסורבים כשהם מנסים לסגת, לכל האנשים המטורפים שמוכנים לטוס למשימות נוספות בזמן שאפשר לוותר להם אם רק יבקשו, לכל האנשים שהסיכוי שלהם לעזרה נמוג ברגע שביקשו אותה;
אתם בסדר. זה לא אתם, זה העולם. העולם לא בסדר. אתם עשיתם כמיטב יכלתכם והיו לכם כוונות טובות וזו לא אשמתכם שהעולם כל כך גרוע עכשיו. אתם ניסיתם לעשות מה שאמרו לכם, כשההוראות היו סותרות. אתם עליתם על האוטובוס הנכון והנהג החליף מספר באמצע. אתם חניתם במקום מותר ושכירי עיריה צבעו את המדרכה לפני שחזרתם. אתם שמרתם מצוות כאילו שיש אלוהים והאטתם לפני רמזור כאילו שיש דרך ארץ. אתם שעומדים על קצה הצוק ומענעים בהונות - אתם הייתם לגמרי בסדר.
כן, אני יודעת שזה לא מנחם אתכם.