כיתוב

שאריות שצפות
כלפי מעלה
היו צריכות כבר מזמן להגרס בתוך המערבל

לפעמים כדי להמחיש לעצמי אני
מבטאת בקול רם וחזק שישמעו אותי
מצהירה ואומרת
כי אני לא שוכחת איך זה היה כאשר הכל נשאר במחשבה
ואני יריתי בעצמי ללא הרף

מטח של שאלות
בדיקה מתמדת- מנסה לראות את השאלה
ללכת מולה
ולא להסתובב כלעומת שבאתי
ידעתי שלא פשוט
אבל אני יודעת שיהיה לי קשה
להסתלק
אני כבר לא יכולה
להסתכל לרצפה
ולקוות שתסתיר
אותי
מעצמי