ברובם אני לא מוצא אותה אחת

אחרי מחשבות רבות, החלטתי לכתוב בפירוט את השקפותי על עולם השליטה, ואעשה זאת במספר חלקים.



סתם, נראה לכם? לא באמת קניתם את זיון השכל הזה נכון? מותר לכם רק אם זו הפעם הראשונה שאתם מבקרים בדפים הווירטואליים האלו, אחרת כבר מצפים מכם לדעת שאני לא בענייני טקסטים טרחניים והו, כל כך מעייפים.


אבל לקרוא על השקפות עולם השליטה זה לא הדבר הכי מעצבן.

אני למשל עוצר מיד כשמישהו אומר שולט אמיתי/מלכה אמיתית. כמה בן אדם יכול להיות חסר ביטחון עצמי, עד כדי הצמדת המילה אמיתי למשחק החיים שלו? נולדתי לשלוט, היא מלכה מלידה, הוא שולט טהור והיא מלכה בחיים. נו באמת. יש אנשים שצריכים דחוף לשבת על קרח וצ'יל דה פאק אאוט.

אבל רגע, זה לא הכי מעצבן. יותר מעצבן זה טקסט שסובל ממחסור באוצר מלים. מזהים את זה בקלות על ידי צירופי האותיות: אוחח, אהה וגם חח [ה-ח' וה-ה' יכולים לחזור על עצמם. כמספר המופעים, כך חומרת המצב].
לקטגוריה הזו גם נכנס הביטוי [סאב]ספייס. תגידי שטוב לך ותסגרי עיניין. לא עברת לשום מימד אחר, לא עברת ליקום מקביל, ולא חטפו אותך חייזרים. אין לך פתאום כוחות על בחלל הזה, ולא איבדת קשר למציאות.
מה שכן, אולי חיידק התחיל לאכול לך חלקים במוח, אז לכי לראות רופא אמיתי במקום השולט האמיתי שאת איתו כרגע.


חשבתם שזה נגמר פה? גם אני. אבל יש משהו אפילו יותר מעצבן.
מילה
אחת
בכל
שורה
לפעמיים שתיים

כמו שהאות ח' הופכת כל אחד לליצן, כך המקש אנטר הופך את כולם למשוררים. אוחח, בספייס האמיתי שלי הכל כל כך קל.




אבל הכי הכי מעצבן: אנשים שכותבים בשחור ולבן.