אני מבקשת ממך, אל תקחי את השולט שלי.
אני יודעת שאת טובה יותר, נאמנה יותר, יודעת מה הוא רוצה, מה הוא צריך, יודעת לבקש, יודעת להתחנן. ואני מצאתי אומץ רק להתחנן בפניך.
את משקיעה כל כך הרבה כסף ומאמץ בשביל להראות זולה. גורמת לו לחשוב שהוא הכניע אותך, גורמת לו לחשוב שהכל רעיון שלו, גורמת לו לחשוב שהוא בשליטה. גורמת לו לגמור מהר, לגמור לאט, לגמור חזק, ולחשוב שאת גומרת רק איתו.
אני רק מתחילה, מהססת, מפחדת, מתוכננת, מתוכנתת, מתגוננת. הוא שאל אותך באגביות מה הגבולות שלך, ענית לו באותה אגביות - שלך. אני מאוהבת בו מעל הראש, אבל מה אני כבר יכולה לעשות נגד זה?
את יודעת איך להציק בדיוק במידה, איך לגרות, מתי להרפות. נותנת לו אותך, נותנת לו מרחב, רומזת, מאזנת, מאומנת, מושלמת. כשאת בחדר יש לך נוכחות. את יודעת לבטל את עצמך ולהשאר שם. אני יודעת להעלם. כשאת אומרת לא, את לא אומרת לא, את מנווטת, לא מתעמתת, מפצה, מרצה, ועדיין משיגה כל מה שאת רוצה. בבקשה ממך, אל תרצי אותו.
את חור צר, גרון עמוק, חזה עומד, פה פעור, שיער גולש, גוף חלק, עור מתוח, עקב גבוה.
לי יש רק עין עצלה.
אז בבקשה.
בהשראת
לפני 14 שנים. 29 באוקטובר 2010 בשעה 13:31