הפעם במדור, אני עונה לשאלה של מישהי קרובה, לשיפור מצב רוחה [שאני הרסתי, נו מה].
תגיד בן אדם [היא מספיק קרובה לקרוא לי בן אדם. אבל מספיק רחוקה כדי לא לדעת שאני לא], כשאני מדברת עם מישהו, נניח בצ'אט, איך אני יכולה לגרום לו להסתכל עלי ולראות משהו מעבר לכוס?
...
...
אתה כאן?
כן, כן, שנייה, אני מנקה את הקולה שלפני רגע הייתה לי בפה, ועכשיו על הרצפה. אוקי, להסתכל עליך ולראות משהו מעבר לכוס... אממ, אין בעיה, אני יכול לענות מהכרות אישית, הרי אני לא רואה בך רק כוס, אלא...
... יודעת, גם פה ותחת, אתה צפוי. אולי תענה ברצינות?
איזה לחץ, בסדר, תשובה רצינית, למרות שאני לא זוכר שחתמתי על משהו כזה.
תראי, בסביבה כזו, נקודת המוצא היא שאת כוס. וכשאני אומר סביבה כזו, אני לא מתכוון רק לאתר הזה, אלא באופן כללי לשנת 2010, בואך לשנת 2011, ולמעשה עד שתשתמשי בכוס שלך לדברים אחרים, כמו להוציא משם ילדים. ושנינו יודעים שזה לא יקרה בקרוב. רגע, אנחנו יודעים את זה, נכון? אני משאיר את זה לפעם אחרת, אל תפריעי עכשיו.
אז הברירות שלך בעצם די מוגבלות. את לא יכולה לדבר על סקס, למרות שזה מה שכולם רוצים לדבר עליו, כולל את. נשאר לך לדבר על נושאים אחרים, שאת מבינה בהם, מצחיקה בהם, חכמה בהם, יש לך ניסיון בהם. את צריכה להתאמץ בקיצור.
אבל זו לא הבעיה הגדולה. הבעיה היא איך לדבר על סקס כשהנושא כן עולה. במקרה הזה תצטרכי לענות משהו ולעבור נושא. אבל לא לעשות את זה בצורה בולטת. כי אחת שבאופן בולט לא מדברת על סקס, בעצם מדברת באופן בולט על הבעיה שיש לה עם סקס, ואת לא רוצה את זה. את רוצה לפתות, לרמוז, לגלות טפח ולכסות טפחיים.
כל הדברים שאמרתי לך לא לעשות איתי בחיים.
דוגמא. הוא שואל אותך בבוטות אם את אוהבת שיורדים לך. את צריכה לענות משהו כמו: אני אוהבת רק אם זה מישהו טוב. כמו לאכול ארוחת ערב שגבר בישל. אתה יודע לבשל?
ואז תעבירי את נושא השיחה לבישול. זה אומנם משהו שאת לא מבינה בו הרבה [למרות כל השיעורים שאת עוברת אצלי], אבל עם קצת שקרים, הגזמות, גוגל וסיפורים מצוצים מהאצבע, תצליחי נהדר.
ככה, אם תצליחי לשמור על 75% שיחת חולין [אבל לא משעממת], 5% שיחת סקס [אבל לא בוטה] ו-20% מבט מהורהר [אבל לא סתום] – אני *חושב* שתהיי בסדר. עכשיו את יכולה להוציא את הזין מהפה שלך, ולהגיד לי מה את חושבת. רגע, מה את עושה, תמשיכי עם היד, מה לימדתי אותך? אם את לא מסוגלת לדבר ולהביא לי ביד, אז עדיף שתשתקי.
כן, אני יודע שאני צפוי, איזה כיף.
לפני 14 שנים. 8 בנובמבר 2010 בשעה 20:42