ברובם אני לא מוצא אותה אחת

יש לי רעיון לסשן מנטלי! זעקתי לעברה בקול רם.


היא לא הבינה.

לא הבינה למה אני צועק, כשהיא שוכבת במיטה לידי. לא הבינה מה פתאום אני משתמש במילה הזו סשן. לא הבינה מה אני רוצה ממנה עם הקטע המנטלי הזה פתאום. אבל היא מכירה אותי מספיק בשביל להגיב בסבלנות ולתת לי להוציא את הרעיון עד הסוף. רוב הסיכויים שארד ממנו עוד לפני שאסיים להסביר, ורוב הסיכויים שלא תמצא את עצמה על הרצפה בעקבות חוצפתה.

אני אעזוב אותך. התחלתי להסביר בשיא הרצינות. ואז אכתוב בבלוג סדרת רשומות על הפרידה. את תאלצי להתמודד גם עם זה שעזבתי, וגם עם פומביות לא מחמיאה.

זה בכלל לא סשן מנטלי, היא אמרה בדאגה מסויימת. זה סתם: "בואו נעצבן אותי".

נו, זו ההגדרה של מנטלי, לא? מעצבנים מישהו, וזה מנטלי. באמת לא הצלחתי לחשוב על הגדרה קולעת יותר.


שטויות, ענתה, וכנראה בשלב הזה כבר העדיפה את הרצפה מאשר לשמוע אותי ממשיך להטיח בה את הרעיונות שלי. מה שאתה עושה זה סתם לשחק על חרדת נטישה ואנונימיות.

אוקי, המשכתי את הקו שלי, חושב במקביל מה לעשות מול החוצפה שלה. אם זה מעצבן ובנוסף משחק על איזושהי חולשה, זה בכלל הכי מנטלי שיש. מה הקטע של מנטלי אם לא לעצבן מישהו בנקודה מאוד רגישה?

אתה צריך בסוף התהליך לעזור לצד השני להתגבר על המכשול. הסבירה בניסיון להכניס קצת בגרות לשיחה.

קשקוש, אמרתי וביטלתי מיד כל ניסיון להיגיון שאינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון שלי. איזה תהליך בראש שלך? איזה להתגבר? ואם תתגברי על זה, אז מאיפה יהיו רעיונות למנטלי הבא? לפעמים יש לה כאלו שטויות בראש, בחיי.



לפתע שמעתי אותה זועקת בכאב. הסתובבתי בבהלה. שום זעקת כאב לא נשמעת בבית שלי שאני לא המקור שלה. מה קרה, שאלתי בדאגה. קיבלתי מכה מהקיר, היא ענתה ושפשפה את הראש. אוי, מסכנה קטנה, גייסתי את כל האמפתיה שיש ברשותי. תני לי ללטף אותך. החזקתי את ראשה, ובשניה שהיא התרפקה על כף ידי, דפקתי את ראשה שוב בקיר.

איה! למה עשית את זה? על פניה הבעת תדהמה ואכזבה.

כי לא ראיתי את המכה הראשונה, מה למה, חוסר התחשבות מצידך. זה שבטחת בי, ובגדתי באמון שנתת לי לרגע, זה הכי מנטלי שיש. פסקתי בהחלטיות, מרוצה מעצמי שגליתי משמעויות חדשות למושג כה מעורפל לכאורה, אבל ברור לי כשמש.



אתה בכלל לא מנטלי! היא התחילה להראות קוצר רוח. לא מבינה איך לא ירדתי מהעניין עד עכשיו. יודעת שהסיכויים שאממש אותו רק הולכים וגוברים, ולו בגלל חוסר היכולת שלי לרדת מהעצים שאני שותל בעצמי.

רגע, אז את באה להגיד שבעצם כל השליטה שלי זה רק קינקיות במיטה? שאלתי בהתרסה.
כן, ענתה חזרה, מוציאה מולי לשון דימיונית.
ככה?
ככה!



פילו פייט! הכרזתי בשניה שהכרית פגעה בפניה.