אז חטאתי לא פעם במחשבה לשלוח אותה למחנה אימונים, אז מה? לא איזה שולט חאפר שייתן לה מכות ויהיה קצת פחות נחמד ממני [כאילו *שזה* אפשרי, היא מתערבת לי בחוט המחשבה הזונה], אלא משהו רציני, ממוסד, שיודעים מה הם עושים. או לפחות כך הם חושבים.
אז חשבתי איך זה לשלוח אותה למקום שבו היא תהיה עם מלא סלייב אחרות, תמויין, תמוספר ותאומן. גברים ונשים קשוחים במדים יצעקו להן הוראות, ויגרמו להן לעשות כל מיני משימות שנראות חשובות ונחוצות לאותו רגע, אבל בסך הכל לא באמת משנות שום דבר. יענישו אותה על כל מיני שטויות, ויכריחו אותה להתנהג יפה.
אז התעניינתי עם עצמי איך היא תחזור אלי אחר כך. יותר ממושמעת או יותר מרדנית. יותר קשוחה או יותר שבירה. יותר אתה-מספר-אחד או יותר ראיתי-הרבה-יותר-טובים.
אז עצמי לא סגור על עצמו. ולא מתאים לעצמי לא לדעת.
אז עכשיו, אחרי שאספתי אותה מהצו הראשון, גם אני וגם עצמי קצת מוטרדים ממה שיהיה.
לפני 13 שנים. 22 באוגוסט 2011 בשעה 17:35