ברובם אני לא מוצא אותה אחת

הזמנתי, טעמתי והחזרתי את המנה בנימוס. אני יכול להבין את המלצר שהתעצבן קצת על הטרטור. אני יכול להבין את הטבח, אף אחד לא אוהב שמחזירים לו. אני אפילו יכול להבין את עצמי, שזה נדיר. אבל אני לא מבין למה הפרגית נעלבה, ולמה היא עכשיו עושה לי פרצופים מהצלחת. היא לא נשלחת לפח, במסעדה שלא ידועה בתקנים המחמירים שלה. פרגיות, גם אם נפוצות, עדיין יקרות. היא תמתין בסבלנות לבא שיזמין אותה, אפילו אם בינתיים היא קצת תתייבש בחוץ. שום דבר שקצת שמן זית לא יכול לפתור.

לו ידעתי שפרגיות כל כך רגישות. טוב, על מי אני מנסה לעבוד, ידעתי. ואני מנסה להיות נחמד בחזרה, ולהחזיר אותה בחיוך למטבח. אבל אף פעם שום פרגית לא חייכה אלי חזרה, לא בדרך חזרה. זו לא הרגשה נעימה, ישר אני מרגיש אשם בשם חוש הטעם שלי. אז אני אומר שזהו, אני יותר לא מנסה מנות חדשות. בשבילי רק קולה. דיאט, תודה. בסדר, שיהיה פפסי, גם ככה יצא לי כל החשק. אני כבר אוכל משהו בבית.

...
...
...

עד שאני רואה את הפרגית שהחזרתי אצל מישהו אחר בצלחת.