ברובם אני לא מוצא אותה אחת

האוכל יצא מצויין. התענגתי על כל ביס והרשתי לעצמי לגלוש במחשבות. דאדי, מה אתה עושה! חצי הצעקה שלה העירה אותי. מה עשיתי? שאלתי, מנסה להבין באיזה שלב של היום אני נמצא, איפה אני פיזית, ואם השארתי את הגז דולק. זה לא בסדר! היא המשיכה. נפל האסימון, אני מחזיק בקבוק שתייה ביד, והיא נועצת בו מבט כמו לולן שתפס שועל עם צוואר התרנגולת בפיו. בסדר, בסדר, הנחתי אותו ונתתי לה לקום ולמזוג לי.

ומקודם לא יצאת מהמטבח ולא נתת לי לערוך את השולחן לבד. היא המשיכה. אוף, אני לא הולך לצאת מזה. רציתי לעזור, הצטדקתי. לא! אתה רצית לגנוב אוכל, אני ראיתי אותך טועם מכל הסלטים, על הדרך גם סידרת צלחות וזה עוד יותר גרוע.

שתקתי. הכי טוב.

ולפני זה מה עשית לא בסדר? היא שאלה בעדינות אם כי בתוקפנות. ברור שהיא יודעת את התשובה, וברור שלשתוק לא עזר. לא זוכר, באמת. שיחקתי עם האוכל שלי, לא מצליב מבט. נו, תזכר. אממ, חלצתי לעצמי נעליים? ניסיתי לקרוא את הבעת פניה, להבין אם לזה היא התכוונה או שאני רק נותן לה יותר תחמושת.

על זה אני בכלל לא מדברת! שיט, עוד סימן קריאה, לא הימרתי נכון. אני מדברת על זה שהכנת לעצמך בגדים למקלחת. אה נכון, טוב, זה בגלל שכבר הייתי בחדר שינה אז חשבתי... בלי טוב, היא קטעה אותי.

בלי טוב, חזרתי אחריה.

ומה היה הכי גרוע? מסתבר שהיא הכינה את הכי גרוע לסוף. היא גם הפנתה לי את האצבע שלה. דאמאיט, מה כבר עשיתי? נו, שתגיד כבר. אם המשחק באוכל שלי היה כמו מונופול כבר הייתי נזרק לכלא לכל החיים.

שכחת לשים לי קולר! היא אמרה בהבעת ניצחון, עם האצבע עדין מופנית לכיווני בתוכחה. היא נהנית מזה. כן, אבל...בלי אבל, היא קטעה אותי.

בלי אבל, חזרתי אחריה.