ברובם אני לא מוצא אותה אחת

- את מכירה את זה שאת הולכת להשתין והדלת נשארת פתוחה? שאת מתיישבת על האסלה, אבל מביטה החוצה כל הזמן לראות אם אני עובר ועוצר להביט בך. את יודעת מה את צריכה לעשות ואיך לעשות את זה, הרי עשית את זה מיליון פעם ועוד תעשי את זה מיליון פעם. אבל כשאני עומד שם ומביט בך, את משותקת, זה לא יוצא. רק אסובב את המבט ותצליחי. אבל אי אפשר ככה כשאת חשופה, כשאני מתבונן. את אומרת לעצמך שוב ושוב לעשות את הפעולה שאת מכירה. את מכווצת ומשחררת, מנסה להוציא. הגוף לא משתף פעולה. את מושכת זמן, מחייכת לכיוון שלי, מחכה שאסתובב ואלך, ורק אז הכל משתחרר. איך פעולה כל כך פשוטה וטבעית הופכת להיות כל כך קשה כשיש מישהו אחר בסביבה. מכירה את זה?
- מכירה, ברור. אז מה אתה בא להגיד?
- שככה אני בדיוק עם הפגנת רגשות.
- רגע, אתה עכשיו אמרת שהרגשות שלך הן כמו שתן?
- נו, זה מתבקש כשיש אופי חרא.