לפני 12 שנים. 4 ביוני 2012 בשעה 8:18
מצחיק אתה, היא אמרה, לא באמת התכוונת שאעזוב הכל ואעשה כדבריך.
וזה צרב בי. צרב כמו משקה בינוני. וזה העציב אותי. העציב כמו להזכר מאוחר מידי במשהו שתמיד רצית לעשות. ויותר, זה איכזב לגלות שנהנית ממעשה לפני שהוא התברר והתפרש, חשבתי בעודי נזכר בתחושת העוררות במהלך השיחה המוקדמת ההיא. מאכזב כמו לבזבז כסף לפני שמרוויחים אותו, כמו להנות מחופשה טרם כירטוסה, או לאונן על אשה לפני שיודעים אותה. כולם בפרק לא-לעשות בספרי, והנה אני בכלימתי.
צחקתי יחד איתה. וודאי שלא התכוונתי לזה ברצינות, חכי, חכי, את עוד תדעי כשאני *באמת* מתכוון לזה, הפטרתי וצחוקי גווע לאט.
