ברובם אני לא מוצא אותה אחת

לא, אל תיגע לי בטלפון
אני צריך
תביא לי אותו
לא
נו, תביא לי את הטלפון
לא
אני מבקשת שתביא לי את הטלפון
לא
תביא לי את הטלפון
לא
אני רוצה את הטלפון
לא
יש לי שם היסטוריה שאני לא רוצה שתראה
אוקי
אז תביא לי את הטלפון
לא
אני רצינית, תביא את הטלפון
לא
הוא שלי, תביא לי אותו
לא
די, אתה מעצבן, תביא את הטלפון
לא
אני רוצה אותו ואני רצינית
לא
אני לא משחקת
אני יודע, האדמת ואת מתחילה לבכות
כי אתה פוגע בי ולא מכבד אותי. תן לי את הטלפון
לא
תביא אותו כבר
לא
תחזיר לי את הטלפון
לא
מספיק לגעת בו, שים אותו בצד
לא
אני לא מרשה לך, אני רוצה אותו
לא
טוב מספיק. תביא את הטלפון עכשיו
לא
אבל אני רוצה אותו
לא
הוא שלי, הוא פרטי. תן לי אותו
לא
די עם המשחק הזה, תחזיר לי את הטלפון
לא

הייתי רוצה להגיד שהשיחה הזו לא התקיימה. היא כן. או שהיא לכל הפחות מוגזמת. היא לא. הייתי רוצה להגיד שאני בעצם יודע מה להגיד. אני לא. או שאנחנו לא צריכים הרבה מלים. אנחנו כן. שהיא יודעת מה עובר לי בראש. היא לא. ושאני יכול בכל רגע להפסיק להתנהג ככה. אני לא. ושאני יכול להסביר לה בדיוק מה הכוונות שלי, שהיא יכולה לסמוך עלי, ששום דבר רע לא יקרה. אני לא יכול.

הייתי רוצה לכתוב ספר שכותרתו: סיפורו של הפר הזקן. כותרת משנה: סיפור חייו הארוכים והמרתקים של הפר הזקן ביותר בקטלוניה. על הכריכה האחורית: מסע של תקווה וחכמת חיים כנגד כל הסיכויים. סיפורו של הפר שנולד ביום בו גנרל פרנקו נהרג. איך יין טוב, דשא טרי והיכולת לדעת לנשום עמוק, לספור עד עשר ולהתעלם מבדים מתנופפים עזרו לו לחיות באושר ובשלווה עד ימינו. מתחת: תמונה של הפר מחובק עם איזה כדורגלן מפורסם מברצלונה.

אני אפילו לא יודע איך להתחיל.