לפני 8 שנים. 27 באוקטובר 2016 בשעה 23:21
אני תוהה אם את מגלחת,
-לכאורה, שיא הוולגריות!
אבל הפרח האדמומי שלך הוא שיא האינטימיות.
ולמעשה, לא משנה לי אם את מגלחת או לא,
התהייה היא רק דרך להתקרב אליו, להתקרב אלייך.
השנים אוזלות,
והמרכז נשאר.
ללקק אותו עד שאמות.
את הבשר הרועד, הרוטט,
את השערות - אם ישנן - הרועדות גם הן, הרוטטות גם הן,
באמצעותן נרעד הבשר.
ופעם מישהי אמרה לי: איך אתה יודע את הסוד הזה, של הרעדת השערות!
זה היה מזמן. הייתי צעיר.
כעת אני צעיר ברוחי.
עדיין.