סגידות

את מי אני מרמה,

הרי בשביל הזרם הצהוב והחם שלך,

כששתי רגלייך הדקות פשוקות מעלי,

הייתי נותן - 

את הכוס המתוק שלך מלקק עד אינסוף,

נמס כמו נר זקוף לאט לאט,

אל מול הלהט מהפתח הסודי שלך.

יש קו שעולה מרגלייך לירכייך לישבנך,

מתעגל לו,

שאיני יכול לו.

או בלעדיו.

העירום שלך,

עם שלוש הנקודות הקריטיות (הערווה ושתי הפטמות),

הוא משולש שווה שוקיים, שווה שווה.

רק חבל שאנחנו לא כמו הדמויות של פיקאסו.

ואולי מזל?

כי אם גם ישבנך האלוהי היה ניצב בחזית גופך - כך שכולך היית נראית מנקודת תצפית אחת - לבטח הייתי מת מהתקף לב.