מילים מהמעמקים....

תעצרו את העולם!!!

אני יכול בבקשה לרדת???

לפעמים גם אני כותב כשאני פגוע.

סליחה על המילים שלא היו צריכות להאמר

גם המלחמה הצודקת והקדושה ביותר מאבדת את המוסריות שלה כאשר נלחמים אותה בכלים של השטן

באיטיות פותח את השער. בשקט פוסע בשבילים האפלים, עושה את דרכי בדרך המוכרת לי מהביקורים הקודמים.
בסופו של השביל אני מגיע לחלקה המוכרת לי.

נשימה עמוקה, עוצם את העיניים ובאיטיות אני רוכן, שולח יד ומרגיש במגע הקר. אותו המגע הקר אשר אני זוכר מהפעמים הקודמים. תמיד היא מקדמת את פני במגע קר וחד כסכין. בשקט מוחלט. אולי זה בגלל השעות שבהן אני בא אליה, ואולי זוהי פשוט מה שהיא רוצה להזכיר לי.
הכוכבים מביטים עלי מלמעלה אולם אני בעצם לבד. רק אני והיקום.

כמו תמיד אני מקדיש כמה דקות לישיבה בשקט, ליטוף עדין, זיכרונות, מחשבות.
"מה היה קורה אם? ואולי? יתכן?"

בתנועה עדינה אני מחליק את היד. מרגיש את הקימורים, את החלקות והחיספוס. ממשש את הבליטות, ובעיקר את החריצים. החריצים העמוקים, כאילו נחצבו בבשר, כתזכורת לדקירות העמוקות הסופיות. נזכר בתחושת להב הסכין על העור הרך. מביט לשמים זרועי הכיכבים ונזכר בלילה דומה לפני שנים רבות.

פעם אחרי פעם אני חוזר על המילים. המילים אשר אני כבר מכיר בע"פ, ובסופו של דבר, לפני שאני קם והולך אני חוזר על השורה התחתונה, החצובה בסלע.

ת.נ.צ.ב.ה.

"זה כבר כמה ימים שבצוותא מופיע זמר מנומנם"

אבל הצלילים משום מה יותר עמומים
הצבעים יותר דהוהים
הריחות כבר אינם אותם הריחות
והטעם, הטעם של החיים כבר לא אותו הדבר.....

פעם ידעתי איך לכתוב.
פעם היתי מצא את הדרך לתעל את התחושות והכאב החוצה, דרך המילים.

כיום אני רק כואב ונשבר מבפנים

אין כמו שעה וחצי של נסיעת רולר בליידס מאומצת ברחבי כל אזור השרון עם חבורה של חוליגנים כדי להוציא קצת מרץ, להמריץ קצת את מחזור הדם ולהכניס קצת מחשבות נעימות ותחושה רעננה לגוף אחרי שבוע ארוך.
מומלץ ביותר לכל מי שמסוגל, ומי שמעוניין להצטרף, מוזמן!

פשוט מדהים שארבע מילים קטנות ופשוטות אשר בוקעות מפיה של ילדה בת שש יכולות למלא כל כך את הלב, וברגעים הכי קשים להעלות חיוך אמיתי, ודימעה בזוית העין.

אני אוהבת אותך אבא.....

כמו תמיד, המסיבות של אמילי הן תענוג.
למרות שהגעתי קצת מאוחר והפסדתי את עיקר ה"אקשן", הגעתי אל המועדון ופגשתי עשרות רבות של אנשים שלא מוכנים לוותר על מסיבה טובה. אמילי, שלא תיתן לדברים קטנים כמו משטרה לעצור אותה כבר הייתה בטלפון וכעבור מספר דקות הודיעה לכולם להגיע לדאנג'ן – המסיבה ממשיכה שם אחרי שעמוס הסכים לארח את המסיבה על חשבון היום החופשי שלו. כאן המקום לומר לו תודה, לפחות ממני על גדלות הלב והאירוח הנדיב.

אבל זאת רק תחילתה של התודה.
התודה האמיתית היא לכל אלו אשר מאמינים בי ועומדים לצידי. חברים אמיתיים נמדדים בעיתות משבר ועכשיו אני רואה כי אכן יש לצידי הרבה כאלה. אתם יודעים מי אתם גם ללא פירוט ושמות.
תודה מיוחדת מעומק הלב לאלו אשר נמצאים איתי לאורך כל הדרך. אלו שנאלצים להתמודד איתי ולצידי בתקופה הזאת ועושים זאת - תודה לכם מכל הלב.

אלוהים
שמור אותי מ"אוהבי". משונאי אשמר בעצמי...