מילים מהמעמקים....

התחלתי לכתוב כאן משהו ארוך, אמיתי, ובעל משמעות – בעיקר לעצמי.
אחרי משפט וחצי בערך הבנתי שזה לא ממש מעניין אף אחד מלבדי, ואני כבר יודע את כל מה שיש לי לומר כאן

ישנן דעות שונות לגבי יום כיפור - האם הוא נועד לכפר על חטאים שבין אדם מקום, או שזוהי תקופה שבה עלייך להיזכר בחטאים שבין אדם לחברו ולנצל את ההזדמנות לבקש סליחה.
מצידי – אני מאמין שכל יום מתאים לכך, לא רק יום כיפור, ואני משתדל לחיות בצורה כזאת שבבוא יום הדין אוכל לב שלם להתבונן במראה ולומר שלא עשיתי דבר במטרה לפגוע באחר.

ובכל זאת, אני רוצה לבקש סליחה. והפעם בצורה אחרת.
אני רוצה לבקש סליחה מכל אותם אנשים - החברים שלי וכאלו שהחיבה אינה שוררת בנינו, שגרמתי להם לעשות מעשים שפגעו בי ובאחרים.
אני רוצה לנצל את הזמן והמקום הזה לקבור את הגרזנים, והחזיר את החרבות למקומן ולבקש שנה נעימה יותר.

שנה שבה כל אחד יחשוב פעמיים לפני שהוא אומר או עושה משהו,
שנה שבה גם האמצע על המקלדת לא תהיה קלה כל כך עם העלבונות וההשתלחויות,
שנה שבה כל אחד יזכור את המשפט "אל תעשה לחבריך את מה ששנוא עלייך", או בתרגום האנגלי שלו שלדעתי מעניין יותר "נהג באחרים כפי שהיית רוצה שינהגו כלפייך"
שנה שבה כל אחד יזכור שאת הנעשה אין להשיב, אבל את העתיד ניתן לשפר.

זוהי תפילתי הקטנה לזמנים הללו - הימים הנוראיים (כל כך הולם...), ואת חשבון הנפש שלי עם עצמי ועם הבחור שלמעלה אני אעשה פנים מול פנים