בירושלים, בירת ישראל, קשה שלא לצום ביום כיפור.
אוירת הקדושה הבוקעת מהאדמה, מהרחובות ומחומות האבן הגדולות כאילו משרה אוירה מיוחדת עד אשר אפילו הכופר הגמור חש צורך ביום הזה להתייחד עם אלוהיו ולתת את הדין.
בפלורנטין המצב טיפה שונה.
הרחובות עדיין שוקקים בתנועה, ובסניף AM PM כמעט נגמרו העגלות מרוב קונים ושתי קופאיות עובדות במלוא המרץ ביום הקניות העמוס ביותר של השנה מבחינתם, מנסות להדביק את הפער מול הלקוחות הזורמים אחד אחרי השני לחנות.
"אבל אסור לקרוא עיתון בכיפור..." אני ממלמל בחיוך אל האדם שלפני אשר מבקש את המוסף לחג מאנה (העובדת הקטנה והחייכנית של החנות) בעוד הוא מביט אלי, משפיל את מבטו אל סלסלת הקניות הגדושה שלי (אורחים ל"חג") ועונה לי "שמעתי שגם אסור לאכול ביום כיפור..."
לאחר ששקלנו בכובד ראש להציב מחסומים בכניסה וביציאה מפלורנטין ולפתוח בה את כל הפאבים והמסעדות, נפרדה מאיתנו אנה בברכה הרגילה של "שנה טובה וצום קל", מנסה להתאפק שלא לצחוק יותר מידי בעוד אנו סוחבים שקיות עמוסות כל טוב אל מחוץ לחנות.
שנה טובה וצום קל לכולכם
לפני 14 שנים. 17 בספטמבר 2010 בשעה 10:26
